על מנהיגות ועל שחיתות שלטונית

בפתח פרשתנו פר' קרח, אנו קוראים על מחלוקת קרח ועדתו, עם משה רבינו- מנהיגם של ישראל. מה עומד ביסוד מחלוקת זו?
בעיון בפסוקי התורה אנו קוראים שעיקר טענת קרח כלפי משה רבנו, היא על עצם המנהיגות ועל הסדר השלטוני שמשה רבנו קובע בתוך העם. יש מלך- מנהיג- ויש מעמדות של כהן, לוי וישראל וקרח בא וטוען: בעצם – למה?! "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (טז,ג), ומבאר רש"י במקום "רב לכם, הרבה, יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. כלם קדושים, כלם שמעו דברים בסיני, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני 'אנכי ה' אלקיך', כל העדה שמעו".
לשמע דברים אלו משה רבנו נופל על פניו , "וישמע משה ויפול על פניו" (טז,ד), משה רבנו ליוה את עם ישראל לכאורה  במצבים הרבה יותר מסובכים, למה דווקא כאן משה רבנו חש בחולשה, חוסר בהירות, כיצד להתמודד עם הטענה הזו. רש"י במקום מלמדנו, "ויפול על פניו מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי. חטאו בעגל – 'ויחל משה'. במתאוננים- 'ויתפלל משה'. במרגלים- 'ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים'. במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתיים ושלוש. כשסרח רביעית, נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר: עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל ממני".
ויש לעיין, מדוע משה רבינו מגיע למסקנה זו דווקא אחר המשבר הזה ולא במשברים קודמים? דווקא כאן במחלוקת קרח ועדתו, נתרשלו ידי משה, מדוע ?
יתרה מכך, בהמשך אנו קוראים על קריאתו של משה לדתן ואבירם בני אליאב, לבא אליו ולשוחח על הבעיות ולנסות להגיע לפתרונות, ליישב את "הכאילו" סכסוך הזה, "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום" (רש"י).
למרות דברי פיוס אלה של משה, תגובת דתן ואבירם קשה מאוד "...ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר, אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלה שדה וכרם. העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (טז, יב- יד). זוהי טענה חדשה שלא שמענו עד עתה, דתן ואבירם טוענים שהמצב הכלכלי של העם הוא "על הפנים", אין בית, אין אוכל, ומשה עוד מנצל את מעמדו לקרוא להם, "כי עשית עמנו רעה גדולה להמתינו במדבר. שהיינו ראויים לרגום אותך, כי תשתרר עלינו אפילו שררה מועטת לשלוח לנו לעלות לפניך , כל שכן שתמלוך ותתנשא עלינו" (רמב"ן טז,יג).
תגובתו של משה, לכאורה לא רלוונטית לטענה שטוענים כלפיו, "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (טז,טו). וכי נטען כלפי משה רבינו שהוא לקח משהו מדתן ואבירם או מבני ישראל?!  האם מישהו דיבר על תנאי השכר של משה רבנו, או טובות הנאה ח"ו?! מדוע משה רבנו מתרעם מול הטענה הזו?
מתגובתו של משה רבנו אנו למדים, את היסוד הנסתר שעומד מאחורי  המחלוקת של קרח ועדתו. מטרת קורח ועדתו  להרוויח מהמנהיגות משהו, לנצל את המעמד, הכוח, השררה, לעניינים אישיים.
משה הבין שתפיסת העולם של קרח ועדתו, היא שמנהיג עם השפעה ועמדה גדולה יכול לנהל מדינה כמו את החשבון הפרטי שלו, שאין גבולות בין הקופה הציבורית לקופה הפרטית, ואפשר גם את הציבור "לסחוט". מנהיגות מתוך שרלטנות, וכלפי זה משה רבינו מזדעזע וכלפי דברים אלו זועק משה רבינו, "'לא חמור אחד מהם נשאתי' מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש. ואני בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי" (במדבר רבה פר' י"ח).
מנהיגות איננה שררה אלא עבדות, התבטלות כלפי הציבור, שכן אין העם משרת את המנהיג אלא מנהיג צריך לשרת את העם. "כמדומין שררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם" (הוריות י ע"א). ובדבר זה היה משה שמח, "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו" (מתוך התפילה). עבד לה' ועבד לעם הקודש.
תפיסת עולמם המעוותת  של מנהיגים אז והיום, שנדמה להם שמנהיגות אמורה לשרת את האינטרסים הפרטיים שלהם, והחלטות גורליות בהנהגת העם מתקבלות כשבצידן רווחים אישיים או תועלת אישית. זוהי מנהיגות פסולה בתכלית- מנהיגות מושחתת שצריך להעבירה מן העולם.
עתה ברור מדוע דווקא במשבר קרח ועדתו נתרשלו ידיו של משה, כשהרואים את עצמם מועמדים מתאימים להנהגת ציבור, מתנהגים בהשחתה שלטונית ללא בושה, זהו הרס של חברה מתוקנת החפצה בחיים.        
מנהיגות ראויה היא כדוגמת משה ושמואל כדברי המשך המדרש, "וכן שמואל הצדיק אמר (שמואל א,יב) 'הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי', שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך, משלי היה, שנאמר: (שמואל א,טז) 'עגלת בקר תקח בידך', וכן הוא אומר: (שמואל א,ט) 'כי זבח היום לעם בבמה' לא נטלתי משלהם. וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר: (שם שמואל א,ז) 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל', דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי. וכן משה אמר: (שמות יח) 'כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי' ואני לא עשיתי כן, אלא הלכתי אצלם. 'ולא הרעותי את אחד מהם', שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי את החייב"(במ"ר שם).
ויהי רצון שנזכה למנהיגות ראויה ההולכת בדרכם של מנהיגי אמת כמשה ושמואל.