לך ירושלים... מרימים את ירושלים בגאון

ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כ"ח אייר תשכ"ז – כ"ח אייר תשע"ה ארבעים ושמונה שנים לאיחודה של ירושלים בירת הנצח של עם ישראל. וחובה עלינו להתבונן בחסדי ה' עלינו שזיכנו להיות בדור שירושלים אינה מושא רק לכיסופים אלא היא בידינו ממש,  "בן ארבעים לבינה", "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' ". 
"כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות" (שיר השירים ד'), "תלפיות, תל שמתפללים בו כל פיות, מכאן אמרו העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל, שנאמר: (מלכים א' ח') 'והתפללו אליך דרך ארצם', העומדין בא"י הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין, שנאמר: (דברי הימים ב' ו') 'והתפללו אליך דרך העיר הזאת', העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש, שנאמר: (מלכים א' ח') 'והתפלל אל הבית הזה', העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר: (מלכים א' ח') 'והתפללו אל המקום הזה', נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום, והעומדים בדרום פניהם לצפון, והעומדים במזרח פניהם למערב, והעומדים במערב פניהם למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד" (שיהש"ר פ"ד). תל – פיות, תל שכל פיות פונות אליו. ירושלים – בית המקדש – המקום שכל תפילותיהן של ישראל מתאחדות ומתחברות לתפילה בציבור של כל כלל ישראל.
תפילת אב ואם על חינוך הבנים והפרנסה, תפילת חלכאים ונדכאים המצפים למזור וישועה. תפילת זקנה העומדת בפתח מזוזת הבית ומתפללת מקירות ליבה- בשפתה- בפשטות ובאמונה תמימה שרק יהיה טוב לכל בית ישראל, יחד עם תפילת הזקן שקנה חכמה, המייחל למושב הזקנים- סנהדרין בלשכת הגזית. תפילת משפחות הנעדרים והחטופים יחד עם כל בית ישראל, המצטרפים לבכייתה ודמעותיה של אמא רחל, המבכה על בניה כי איננו ושיבת הבנים מארץ אויב, יחד עם תפילת הצנחן- הלוחם- העומד ברגשי הוד ומזיל דמעות והוויתו מרגשת את חזרת השכינה לציון יחד עם הבנים השבים לגבולם.
זאת ירושלים, שבמשך אלפיים שנות גלות חלמה לשמוע את תפילות בניה מקרוב ולראות את בניה הצועדים בצעדי רגליים, רצות מכל עבר לחבוק ולנשק אבניה ועפרה. זאת האומה, שבמשך כל הדורות היו עיני כל בניה צופות וכוספות, ואליה כל תפילתם ושיחתם, זאת ירושלים שזכרונה עולה על ראש שמחתם.
בשיבת ישראל אליה והחזרת השכינה בתוכה, חיברו חיילנו יקירנו את ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה והחזירו השכינה למקומה "כיוון שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם" וכבר אמרה השכינה שלא תבוא ותשוב לביתה עד שישובו הבנים לגבולם "איני נכנס בירושלים של מעלה עד שאני נכנס בירושלים של מטה".
לפני ארבעים ושמונה שנים בכ"ח אייר תשכ"ז, עת דרכו כפות רגלי חיילנו בעיר העתיקה, בתוככי החומות, הכותל והר הבית, וחיברו את ירושלים שמחוץ לחומה עם ירושלים שבתוך החומה. מזרח ומערב ואוחדה העיר. ויותר משהתאחדה העיר, התאחדו כל ישראל כאיש אחד בלב אחד.
זאת סגולת ירושלים ובית המקדש- המאחדת ומחברת את ישראל.
"המקום אשר יבחר ה'", המכוון כלפי מקום המקדש בירושלים. ירושלים באופן מפתיע אינה מוזכרת בתורה אפילו פעם אחת!, אמנם בספר בראשית היא נזכרת בשם "שלם" (יד', ח'), ומקום המקדש בשם "הר המוריה" (כב', ב'), אך השם המלא ירושלים אינו מוזכר כלל. מדוע?
שאלה זו, שואל הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פר' מ"ה)  "ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו'?" ועונה על כך המורה "יש בו אצלי שלש חכמות", שלוש תשובות בדבר!
והתשובה השלישית שמשיב הרמב"ם, עוסקת בתוך הבית פנימה, ביחסים בין שבטי ישראל.  "והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת". מימות עולם ובשנים קדמוניות עסקו שבטי ישראל בשאלה הגדולה, בחלקו של מי יבנה בית המקדש, מי יזכה שהשראת השכינה תהיה בחלקו. רצונם של השבטים שדוקא בחלקם יבנה בית המקדש, יכל לגרום למחלוקת גדולה, שהיא היפך ענינו של בית המקדש, הלב האחד את כל ישראל. זהו גם טעמם של הסוברים שירושלים לא נתחלקה לשבטים (יומא יב' ע"א). ירושלים צריכה להיות של כל האומה.
הרב הצדיק ר' משה צבי נריה זצ"ל "מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידנו כבר במלחמת השחרור? ובמה זכינו שהיא תחזור לנו עתה, במלחמת ששת הימים?
התשובה לכך רמוזה בדברי חכמים על הפסוק 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - שמחברת את ישראל זה לזה'
בתש"ח – לא היה לנו צבא מאוחד, הפלמ"ח פרץ דרך שער ציון. חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם.
אילו ירושלים היתה נכבשת אז, אזי היו  'שניים אוחזים' וכל אחד אומר 'כולה שלי' והיתה ירושלים הופכת למקום של פירוד.
ולכן רק עתה שנכנסנו כולנו דרך שער אחד... רק עתה שכולנו מאוחדים כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הוא צבא אחיד – צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול, המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!"
אחדות זו, הינה תנאי הכרחי לכל מי שרוצה לנגוע ולהתחבר לירושלים, כיוון שזוהי מתכונת אופיה וסגולתה להיות מחברת את האומה.
"שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִך" (תהילים קכ"ב)ְ.מבאר המלבי"ם "אחר שביאר שירושלים היא המעמדת חיבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית, נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכוחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת שיעשה פירוד ביניהם אז יבוא המוות.
כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם ישליו אוהביך, אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלווה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים. אחר שעיקר עניין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים...שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון".
רק מתוך עוצמה של שלום ואחדות פנימיים, יהיה אפשר להגיע לשלום כולל ואמיתי, עם כל אומות העולם הסובבים אותנו. ובעזרת ה' יהיה שלום על ישראל.        
השנה בע"ה נקדים ליום חמישי (הקרוב כ"ה אייר) ונרים את דגל ירושלים בריקודגלים המסורתי ברחובה של העיר בגאון, נתחבר כל הכוחות, כל תנועות הנוער בעיר. משפחות וייחודים נאחד את ליבנו עם לב האומה. בירת הנצח של ישראל ירושלים.