לזכור את העמלק של ימינו

השבת נקרא בנוסף לפרשת השבוע גם את פרשת זכור: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלקים" (דברים כה, יז,יח) קריאת פרשת זכור נקבעה לשבת שקודם פורים.
הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה קפ"ט כתב: "שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותו בכל עת ועת, ונעורר הנפשות להלחם בו, ונזרז העם לשנוא עד שלא תשכח המצווה, ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות לאורך הזמן וכו'".
בהמשך הכתובים נראה שאין המצוה רק בזכירה בעלמא, זוהי זכירה שאמורה להביא לידי מעשה, של מחית זרעו של עמלק, בזמן שתהיה יכולת לעם מבחינה מדינית וצבאית, "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח" (שם). והרמב"ם פוסק זאת להלכה בספר המצוות מצוה קפ"ח "הוא שציוונו להכרית זרע עמלק בלבד משאר זרע עשו, זכרים ונקבות, קטנים וגדולים... ומלחמה זו היא מלחמת מצוה". ורש"י הוסיף להביא מדברי הספרי "משור ועד שה, שלא יהיה שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר, בהמה זו משל עמלק היתה".
בתקופתנו שרוח ההומניות, הסולידאריות החברתית ואחות העמים מרחפת באוויר ותופסת מקום משמעותי בחיינו, יש המתקשים להבין מצוות אלו של זכירת מעשה עמלק ומחייתו. האם התורה שכל כולה חסד וחמלה, דרכיה דרכי נועם, תצווה על מלחמה ללא פשרות,  מעולל ועד יונק ואפילו בעלי חיים?
התורה המחנכת לאהבת האדם, מצווה כעת לשנוא את עמלק בכל עת. לעורר ולפתח את השנאה הזו בלב העם, על מנת שהיא לא תשכח. הכיצד?
שאלות אלו שאל גם שאול המלך בעת שנצטווה ללכת להלחם ולהכרית את אגג העמלקי ואת עמו. "אמר לו הקב"ה לשאול: 'לך והכית את עמלק !' אמר (שאול) : מה נפש אחת, אמרה תורה הבא עגלה ערופה! כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה? ואם אדם חטא בהמה במה חטאה ? ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: 'אל תהיה צדיק הרבה' " (יומא כב, ע"ב). מחשבות אלו ליוו את שאול בשעה שיצא למלחמה עם אגג, והם גרמו לו להשאיר את אגג מלך עמלק ואת הצאן בחיים. ובשל חטא זה של חוסר יכולת להנהיג את העם עפ"י הצו האלוקי איבד שאול את מלכותו. אותה החמלה הפסולה של שאול הביאה לאחר כמה דורות, בזמן אחשורוש, את הצרה הצרורה הזו של "המן בן המדתא האגגי צורר היהודים" (אסתר).
מה ענינה של זכירה זו שאמורה ללוות אותנו עד מחייתו של עמלק? האם אין עמים נוספים שנלחמו עמנו בדרך ממצרים? למה דווקא את עמלק נצטוונו למחות ? אם נתבונן בפסוק המורה על הזכירה, אולי נמצא בו תשובה לשאלתנו "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" ומה עשה לנו עמלק ? "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלקים". רש"י כתב שני פירושים למילה "קרך" א. לשון מקרה ב. לשון קור וחום  צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והראה מקום לאחרים. משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד בתוכה אע"פ שניכוה, הקרה (קרר) אותה לאחרים".
מקרה- זהו חלק מקונספציה המבקשת לעקור את ריבונו של עולם מתוך חיינו. המקריות הזו היא האנטיתזה של אברהם אבינו וזרע ישראל. אברהם אבינו מחנך אותנו לחפש תמיד בכל "מקרה" את טביעת האצבע האלוקית, את המנהיג של העולם שמלווה את המקרה הזה, לחיות בהתמדה את רבונו של עולם המלווה אותנו תמיד.
קרירות- היא הקרירות מעבודת ה'. לצנן את ההתלהבות והדבקות בה', אחרי שריבונו של עולם הופיע בעולם עם כל הנסים והנפלאות במצרים וביציאת מצרים, כשכל העולם עמד נפעם מול המציאות החדשה בעולם, נמוגו כל יושבי תבל, רעדה אחזה בכל מלכי העולם, אימתה ופחד נפלה עליהם. פתאום בא מישהו ואומר בקול רם: סתם !  שום דבר ! תראו איך אני מתחיל איתו ! וכו', מצנן את כל ההתלהבות והדביקות שהעולם הגיע אליה.
התיאוריה העמלקית הזו יכולה לתפוס אצל חלקים בעם "הנחשלים אחריך" "חשל מורה על מצב של חולשה – חלש בשיכול אותיות" (רש"ר הירש).
יש יהודים נחשלים מבחינה לאומית ורוחנית. אותם אפשר עוד יותר להחליש ולתפוס אותם בחולשתם, האויב מחפש את נקודת התורפה הלאומית, הוא מוצא את  האנשים  החלשים הללו, ובהם הוא פוגע ודרכם הוא מנסה לזרוע בהלה בקרב העם.
אולם אנשי אמונה, אנשים שיש בהם גבורת ישראל, אינם נתפשים לתיאוריות עלובות האלה, אצלם אין מקום לעמלק.
לזכור פירושו של דבר להיות בעניינים, זיכרון זהו המצב הבריא וכשאדם שוכח והופך להיות סנילי זוהי מחלה, מחלה של הגויים, "שכחי אלקים" (תהילים ט,יח), אסור לנו לשכוח את הניסיונות של הגויים לקרר ולהחליש את עם ישראל. ראש וראשון לכל הניסיונות להחליש את עם ישראל הוא עמלק " ראשית גויים עמלק", אנו אומרים לריבונו של עולם "זכור ה' לבני אדום", אבל גם אנו מצווים לזכור את העמלקים שבכל  דור.
לזכור ולא לשכוח את פגועי הזוועה, האכזריות החייתית, הטבח של גברים ונשים, זקנים וזקנות, ילדים וילדות, המתפוצצים באוטובוסים, בקניון, בפיצרייה, בדרכים, בישובים, בערים ובמחנות צה"ל.
אסור לנו לשכוח! אסור ללחוץ יד למרצחים הטבולה בדם! אסור להתחבק עם מכחיש שואה! אסור לחייך מול הצביעות! "זכור את אשר עשה לך עמלק". ובעז"ה, ובכל החודש הזה שכולו בבחינת "ונהפוך הוא", יתהפכו הגזירות על התנתקות מתורה וארץ ישראל, להתחברות לתורה ולארץ ישראל.