ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם

בחומש שמות נפגשנו עד עתה בשנים מיסודות האמונה א. יציאת מצרים, ב. מעמד הר סיני – מתן תורה. בפרשתנו אנו נפגשים עם היסוד השלישי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה,ח) השראת השכינה בעם ישראל, והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
מה משמעותה של  השראת שכינה זו ?
על הנאמר בתהילים "צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה" (לז,כט) שואל המדרש הגדול "והרשעים היכן הם, פורחים באויר?!" ומשיב על כך המדרש: "אלא מהו 'וישכנו לעד עליה', ישכנו השכינה עליה ! אתה מוצא עיקר השכינה בתחתונים היתה, וכיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע הראשון. עמד דור אנוש וחטא ונסתלקה מן הראשון לשני. עמד דור המבול וחטא נסתלקה מן השני לשלישי. עמד דור הפלגה וחטא נסתלקה מן השלישי לרביעי. מצרים בימי אברהם ונסתלקה מרביעי לחמישי. הסדומיים ונסתלקה מחמישי לששי. מצרים בימי משה ונסתלקה מן הששי לשביעי.
וכנגדו עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ! עמד אברהם והורידה מן השביעי לששי. יצחק זכה והורידה מן הששי לחמישי. יעקב זכה והורידה מחמישי לרביעי . לוי זכה והורידה מרביעי לשלישי. קהת זכה והורידה מן שלישי לשני. עמרם זכה והורידה מן השני לראשון. עמד משה וזכה והורידה לארץ! דכתיב: וכבוד ה' מלא את המשכן".
מבואר,  שכל חטא גורם לשכינה שתסתלק למעלה. כל חטא מוכיח שאין מקום לקדושה לשכון בתוך עולמנו, עולם שהינו מלא שחיתות רוחנית ומוסרית. זהו עולם שאין השכינה יכולה להיות במחיצתו, כשם שאין האדם דר עם נחש  בכפיפה אחת, כך אין השכינה יכולה לדור בעולם מסואב ומושחת, וככל שהחטא מעמיק יותר בתוך החברה, השכינה יותר ויותר מסתלקת ומתרחקת מאתנו.
ולהיפך, ככל שאנו מחוברים לקדושה, מחוברים לתורה, מחוברים למוסר,כשחיים חיים של קודש, חיים רוחניים ומוסריים, אנו מחזירים את השכינה לדור במחיצתנו, לשרות בתוכנו, וככל שחיי התורה הקדושה והמוסר מעמיקים בתוכנו, אנו דבקים יותר בשכינה.
"בא וראה, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, אמר לו הקב"ה למשה, אמור להם לישראל, כביכול, לא בשביל שאין לי היכן לדור אני אומר לכם שתעשו לי משכן, עד שלא נברא העולם מקדשי בנוי למעלה, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון וגו'. ושם היכל כסאו בנוי, שנאמר: וה' בהיכל קדשו וגו'... ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון בתוככם, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תנחומא ישן, נשא ס"יט) "אמר רבי שמואל בר אבא נתאוה הקב"ה, כשם שיש לו דירה למעלה כך יהיה לו דירה למטה" (שם, בחוקותי ס"ה).
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", זהו המשך חי וישיר של קבלת התורה, פרטיה ודקדוקיה. השכינה צריכה לחיות בתוכנו, ולהחיות אותנו. איננו יכולים להתנתק מתורה אלא להתחבר אליה. ולהתחבר לתורה פירושו של דבר, שכל אורחות החיים של האדם מישראל יהיו מוארים באור התורה, אין רגע אחד בחייו של אדם , מעת לידתו ועד אחרית ימיו , שיכול להיות מנותק מתורה, וכדברי הטור (או"ח,קלט): "חיי עולם נטע בתוכנו- היא תורה שבעל פה", ותורה שבעל פה מקיפה את כל חייו של האדם, בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב, חייו של היהודי צריכים להיות יונקים מהדרכה של תורה, כיצד עליו לנהוג בתור לאוטובוס ולמכולת, בזמן העבודה, בזמן של שמחה וח"ו בזמן של עצב, בתוך בית כנסת ומחוץ לבית הכנסת, עם האישה והילדים ועם השכנים, הכל, הכל, הכל הוא מתוך השקפה של תורה, זו השראת שכינה בתוכנו.
הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הינו צווי פשוט של בנין המקדש "ולבנות להם את בית הבחירה, דכתיב: ועשו לי מקדש וכו' " (פסיקתא דרב כהנא פ"ג) אולם חז"ל הרחיבו את הציווי גם לבנין בית כנסת, ולדעת הזוהר בשלח (נט ע"ב) ישנה מצות עשה מן התורה לבנות בית כנסת (ויעוין בשדי חמד כללים ב, כלל מד).
האלשיך הקדוש הוסיף מימד נוסף בצווי זה "ושכנתי בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם, מלמד שכל אחד ישכין השכינה בתוך ליבו" וב"צידה לדרך" הביא בשם הקדמונים: "לא אמר ושכנתי בתוכו אלא בתוכם, להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל כי היכל ה' המה" היכולת לבנות משכן בתוך הלב דורשת מסירות נפש על התורה "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה"(גבורת יצחק) וכדברי המלבי"ם (כה,ח) "וצווה וכן תעשו, שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה', ומעון לשכינת עוזו... ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת", זוהי השראת השכינה.
ובדורנו המשימה הגדולה המוטלת על כנסת ישראל בכלל והאדם הישראלי בפרט, היא להוריד את השכינה לארץ!, להראות לעולם כולו כיצד ניתן לחיות חיים ללא עוולה, ללא שחיתות, אלא חיים ערכיים ומוסריים, של צדק חברתי, מתוך אמון הדדי ובאהבה, כשכל המעשים, הדיבורים, המחשבות וההרהורים הינם לתקן עולם במלכות שדי, בעולם שבו האקלים טהור והאוירה הכללית היא בהשקפה כזו, מתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה, ולכך אנו מכוונים בתפילתנו "המחזיר שכינתו לציון".