קידוש לבנה –מלכות וארץ ישראל

השבת נקרא על מצות קידוש החודש.  זוהי המצוה הראשונה שנצטווה בה העם, עוד קודם צאתו ממצרים (יש אמנם ג' מצוות שנצטוו בהם קודם, פריה ורביה, מילה, וגיד הנשה, אולם מצות אלו בא הציווי בהם ליחידים לא לעם).
מדוע עתה, קודם היציאה ממצרים, יש חשיבות למצוה זו של קידוש החודש ?
ע"מ לענות על שאלה זו, יש להתבונן בסודה של מצות החודש, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"(שמות יב' א'-ב').
רבותינו ז"ל, מצאו קשר עמוק בין מצות קידוש החודש למלכות ישראל. " 'יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח'. עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות באה להם עד ל' דור, שנאמר: 'החדש הזה לכם ראש חדשים', החדש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת ומאירה עד ט"ו ימים, ודיסקוס (עיגול) שלה הולך ומתמלא. ומט"ו עד ל' אור שלה חסר, בל' אינה נראית. כך ישראל טו' דור מן אברהם ועד שלמה וכו'. ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין, כדאת אמר: 'ובן שלמה רחבעם ובן רחבעם אביה ובנו אסא', יהושפט, אחזיהו , יואש, אמציה, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיה, יהויקים, כיון שבא צדקיהו דכתיב: 'ואת עיני צדקיה עיור', חסר אורה של לבנה כו', עד ל' דור שהיה לישראל מן המלכות" (שמו"ר פט"ו כו). מהו הקשר בין מלכות ישראל לבין קידוש החודש והלבנה? האם זהו רק קשר סימבולי או שמא יש בו רמז עמוק יותר?
עם ישראל יוצא ממצרים אל המדבר, לדרך ארוכה, וכדברי הנביא ירמיה: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", מקום נחש שרף ועקרב, קשיים, לא יודעים לאן הולכים. מצד אחד מתחילים לראות את האור, יוצאים מהשעבוד, אולם מאידך גיסא יוצאים לדרך ארוכה מאוד, ואי אפשר לדעת כיצד תסתיים הליכה זו, מה יהיה בדרך? חוסר ודאות.
"ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד ל' דור" כבר בתחילת הדרך אנו נדרשים לנהוג בסבלנות! הולכים לאט לאט אבל בטוח! כמו הלבנה שבראשית החודש היא כמעט ואיננה נראית אבל כל יום שעובר היא הולכת ומתמלאת, ככל שעובר הזמן היא הולכת ומאירה יותר בעולם, משפיעה יותר. כך אומר הקב"ה לעם ישראל כל זמן שעובר, אנו נתקדם עוד צעד אחד, אולי קטן אבל בטוח, להגיע לשלימות, עד שנגיע למלואה של לבנה. נגיע לזמנו של שלמה המלך שכל איש יושב תחת גפנו ותחת תאנתו, אז תבוא שלוה רוחנית ולאומית לעם ישראל.
אולם השלוה הזו יכולה לבלבל אותנו, להכניס אותנו לאפטיה, אופוריה, לכך באה הלבנה ומראה לנו שגם אחרי העליה הגדולה, שכל הדיסקוס שלה התמלא, "מט"ו ועד ל' אור שלה חסר", מתחילה ירידה עד שנגיע אפ' למצב  "בל' אינה נראית". כך גם מלכות ישראל אחרי שלמה, התחילה ירידה רוחנית גדולה, ונחלקה המלכות למלכות ישראל ומלכות יהודה. מולכים מלכים שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות, עד שמגיעים לקטסטרופה הלאומית, שהמלך, שהוא המייצג את הלב ואת עמוד השדרה של העם, מגיע לשפל כזה, שהגויים מנקרים את עיניו, "ואת עיני צדקיה עוור". נורא ואיום.
במצב הזה, כשהעם מושפל ויוצא לגלות לדרך ארוכה, אפשר להתייאש ולאבד תקוה, אז נזכרים אנו בלבנה שבתחילת החודש שוב תתחיל להאיר ולהתחדש. "כשם שהיא עתידה להתחדש, כך הם  עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם". גם במצב זה הלבנה מזכירה לנו לא להתייאש, להרים ראש ולהמשיך קדימה. לכן ממש ביציאת מצרים, מכין אותנו הקב"ה לדרך הארוכה, מצות קידוש החודש היא סוד נצחיות מלכות ישראל ועם ישראל. ראש החודש הראשון הוא חודש ניסן שהוא גם ראש השנה למלכים, למלכות ישראל.
מצות קידוש החודש המסמלת את מלכות ישראל מתאפיינת בקדושת הארץ. כשם שאין מלכות ישראל רלוונטית ללא ארץ ישראל, כך מצוות קידוש החודש שייכת לארץ ישראל דוקא. ולדעת חכמינו ז"ל אין קידוש החודש אלא בארץ ישראל. מקביעת חכמים זו הוכיח רבינו יהודה הלוי בספרו הקדוש "כוזרי" ש"ארץ ישראל היא מקום התורה" (מאמר שני כ').
האם עם ישראל כולו יכול להתנתק מארץ ישראל באיזה דור מן הדורות? על אפשרות תיאורתית זו משיב הרמב"ם שאי אפשר לומר כן אפילו בתיאוריה, לא יתכן כלל ח"ו שעם ישראל כולו יעדר מארץ ישראל. "ואני אוסיף לך ביאור, אילו הנחנו דרך משל שבני ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ ישראל, הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים" (ספר המצוות עשה קנ"ג). וביאר החתם סופר בתשובותיו (יו"ד, סי' רל"ד) את דברי הרמב"ם הללו: "נראה מדבריו, כי אילו ח"ו לא ישאר שום ישראל בארץ ישראל, אפילו יהיו יושבים ישראל בחוצה לארץ,  מיקרי כיליון האומה, אחר שאין לנו סמוכים ואי אפשר לקבוע חודשים ולעבר". הרי שניתוק העם כולו  מארצו נחשב  כאילו הוא כיליון האומה ח"ו.
וסיים דבריו החתם סופר "אלא שהבטיחנו יוצרנו שלא יהיה זה... קלקלתנו עתה שאין לנו סמוכים היא תקנת הארץ, שבטוחה היא שישבו בה ישראל".
מצות קידוש החודש שהיא הראשונה לכל מצוות התורה, מזכירה ומאירה לנו בכל הדורות כולם, את קשר החיים של עם ישראל וארצו. ובהידוק הקשר הזה תצמח לנו בקרוב מלכות ישראל השלימה, שתופיע במלא תפארתה בימי בא במשיח צדקנו, במהרה בימנו.
ה הקב"ה שתהיה לו דירה, ולכך אנו מכוונים בתפילתנו "המחזיר שכינתו לציון".