ממשיכים להאיר מכוח הארת ימי החנוכה

ימי החנוכה הללו שאנו חוגגים מידי שנה, הם לכאורה ציון של מאורע היסטורי, שבו נעשה נס גדול  לעם ישראל "שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (שבת כ"א ע"ב) הרי שחז"ל רואים את חשיבות הימים האלה לכאורה כתוצאה מהנס הגדול.
אולם המתבונן בדברי חז"ל, יראה שימי החנוכה שורשם כאלף שנה קודם האירוע ההיסטורי של הנס. כבר בחנוכת המשכן כאשר הקריבו כל הנשיאים את קורבנותיהם לכבוד חנוכת המשכן, "אהרון לא הקריב, והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי ? אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרון אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרון ... בהעלותך את הנרות. הקורבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם. שנאמר "אל מול פני המנורה"  (תנחומא בהעלותך ה'), אולם דברי המדרש קשים, שכן גם הדלקת המנורה אינה נוהגת אלא בזמן שבית המקדש היה קיים ? ועונה הרמב"ן "לא רמזו בזה אלא לנרות חנוכת בית חשמונאי" (ריש פר' בהעלותך), וכך מבארים לנו חז"ל את הפסוק "מאוד עמקו מחשבותיך" (תהילים , צ"ב) מהו עומק המחשבה האלוקית ? "בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן... שילם לו הקב"ה לכסלו וקבע בו את חנוכת בית חשמונאי" (פסיקתא רבתי ו',ג'), מלאכת המשכן נסתיימה אמנם בכ"ה בכסלו, אולם נתעכב משה רבינו בחנוכתו עד לחודש ניסן שבו נולד יצחק אבינו, ושילם הקב"ה שכר לחודש כסלו בחנוכת בית חשמונאי.
עמוק יותר חושף לפנינו רשב"י מסתרי תורתו שבתיקוני זוהר (דף כ"ט ע"א) שהרמז לכ"ה כסלו נעוץ כבר בפר' נח על הפסוק "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה" "שרייא "כ"ה" על ישראל בכ"ה בכסלו" והנה דבריו עמוקים וחתומים להבין, אולם פתח לנו התנחומא (תצוה, ה') פתח להבין "אמר הקב"ה מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה, הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר".
הרי שסגולת יום כ"ה כסלו הייתה מצויה בעומק מחשבת ה' יתברך ורצונו, וגבורת החשמונאים ומציאת פך השמן אינו אלא הגילוי בפועל של סגולתו ומהותו של כ"ה בכסלו.
ביום זה נתגלו ונחשפו כל עוצמות הנפש של עמנו באמונה ובגבורה, מצד אחד מאבק אדיר בתרבות יון וחשכתה המבקשת "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" (על הניסים) ומאידך לבסס את מלכות ישראל ועצמאותו. התעוררות החשמונאים והעם נגד כל הסיכויים "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך" (על הניסים) מכוח האמונה הגדולה בדבר ה' התגלתה גבורה עילאית וקדושה של גיבורי ישראל.
אולם אין הגילוי שהיה בזמן החשמונאים גילוי חד פעמי שנגמר ואיננו, היום הזה מסוגל בכל שנה לגלות את הכוחות האדירים של האומה ולעורר אותם לפעול, "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה (שבת , שם) למה שנה אחרת ? שבשנה ראשונה סברו שהאור הזה היה רק נס לשעה.. אבל לא ידעו בבירור אשר האור ההוא שוב יתגלה בכל שנה ושנה. אבל לשנה אחרת כשראו חכמי הדור ברוח הקודש אשר האור ההוא שוב יתגלה בגובהי מרומים ויש הארה גם למטה.. הנה הבינו שנקבע הדבר לדורות" (בני יששכר , חנוכה).
מהו הנס שאותו אנו מפרסמים בימי החנוכה, ומהי ההארה והכוחות המתגלים באומה בזמן זה?
שאלות אלו הינם מתבררות בשאלת רבותינו ז"ל "מאי חנוכה (על איזה נס קבעוה, רש"י)?" והגמ' מספרת את סיפור הנס.  דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה שמונה הם, שלא להספיד בהם ושלא להתענות בהם. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה (שבת כ"א, ע"ב). הרי שבגמ' העמידו על נס, את מציאת פך השמן שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
אולם,  בזכרון ימי החנוכה, שתיקנו לנו חכמים שבאותו הדור, בתפילותינו, אין אנו מזכירים את נס פך השמן כלל, לא ב"על הניסים" שבתפילה ובברכת המזון ולא אחר הדלקת נרות החנוכה כשאנו אומרים: "הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים וכו'" אין זכר לנס פך השמן, אלא דווקא לגבורתם של החשמונאים שנלחמו, כנגד כל הסיכויים, ביוונים  העדיפים עליהם בכל תחומי המלחמה. "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים.וזדים ביד עוסקי תורתך"(מתוך התפילה).
מהו אם כן הנס שעליו קבעו את ימי החנוכה, האם זה נס פך השמן או נס על ניצחון על היוונים ?
התשובה לשאלותינו היא, שנעשה להם נס בתוך נס. הנס העיקרי היה ניצחון ישראל על מלכות יוון הרשעה וכן עשה הקב"ה עוד נס – נס פך השמן – ולא היה נס זה רק על מנת שלא תתבטל מצוות הדלקת המנורה במקדש, כיון שגם אם לא היו מוצאים את פך השמן, היה אפשר להדליק את המנורה בשמן טמא, שכן טומאה הותרה בציבור (וכדברי התוס'). א"כ נס מציאת פך השמן שדלק שמונה ימים היה על מנת לגלות רמז זה לחכמים שבאותו הדור כמה ימים לקבוע את ימי ההלל וההודאה, וגילו להם מן השמים ע"י נס פך השמן שדלק שמונה ימים, שמספר ימי ההלל וההודאה – שמונה ימים.
הדברים נרמזים בדברי המשורר: "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" מי הם השושנים? "בני בינה" – חכמים שבאותו הדור המבינים דבר מתוך דבר, והשכילו והבינו את הרמז מהנס שבמציאת פך השמן, לקבוע ימי שמונה לשיר ורננים בהלל והודאה.
והדברים מפורשים יותר בנוסח שאנו אומרים אחר הדלקת נרות חנוכה, כפי שמובא במסכת סופרים (פ"כ, ה"ו) "הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים והנפלאות והתשועות והמלחמות". הרי שהדלקת נרות החנוכה היא בשביל הניסים והנפלאות, בנס פך השמן ונס המלחמה שנעשו במלחמות החשמונאים מול היוונים.
בימים אלו עלינו להרים את נס ניצחון ישראל ותורתו על מלכות יוון הרשעה ותרבותה. בימים ההם בזמן הזה, עלינו להילחם בכל תרבות המבקשת לטשטש או להעביר על דת תורת ישראל - בנחישות ובגבורה להמשך דרכם של החשמונאים.