מכירת יוסף של דורנו

בפרשתנו אנו קוראים על אחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל- מכירת יוסף הצדיק. – יעקב אבינו יושב באבלות ארוכה - "ימים רבים – אלו עשרים ושתים שנה" (ב"ר,פר' פ"ד). תוקף האבלות היה נורא כל כך, עד שאין לו נחמה, "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה, ויבך אותו אביו".
אולם, בעוד שאצל יעקב אבינו מתארת התורה וחושפת את רגשותיו ומצבו הנפשי, הרי שאצל בעל העניין עצמו - יוסף הצדיק - מתוארת מכירתו באופן מאוד טכני, ללא שום התייחסות לכל העובר על יוסף, לא במחשבותיו ולא ברגשותיו. "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כותנתו את כתונת הפסים אשר עליו ויקחוהו וישליכו אותו הבורה והבור ריק  אין בו מים" (לז', כב'-כד'). מהי תחושתו של יוסף, אחרי ההשפלה של ההפשטה מבגדיו והשלכתו לבור הריק, שאמנם "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (רש"י)? כיצד הוא מרגיש במחיצת נחשים ועקרבים? ויתרה  מכך, מה עושה לו הידיעה שאחיו יושבים לאכול למעלה מחוץ לבור, "וישבו לאכול לחם", והוא יוסף תקוע כאן בתוך הבור עם נחשים ועקרבים ומתחנן על נפשו ואין קול ואין קשב. וכפי שיודו הם עצמם אחרי עשרים ושתים שנה "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (מב', כא').
"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" (לז,כח). "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וכו' - זו היא שיירה אחרת והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה". יוסף הצדיק עובר מיד ליד, כמו היה בעל חיים או חפץ, ואולי גרוע מכך, בשוק העבדים כל הבא לקנות עבד בודק אותו מכף רגל ועד ראש, את מצב בריאותו, יופיו, יושרו, מידותיו וכו'. כך עובר יוסף את ההשפלה הזו מיד ליד בשוק העבדים כמה פעמים. תחושה נוראה!
אחר כל זאת, מגיע יוסף לארץ לא נודעת מבחינתו. הוא גולה אליה לא מרצונו אלא באונס גמור. הוא נמכר שוב לפוטיפר. עבד ללא מעמד, עבד שאין לו כעת כלום בעולמו, רחוק מאבא האוהב, חי עם הידיעה שאביו ממאן להינחם ומחפש אחריו. תסכול קשה! מה נותן ליוסף את הכוח להמשיך הלאה? מה חושב יוסף על חלומותיו שחלם – שאיפותיו - לא מכבר, ועכשיו הוא זרוק בסוף העולם?
התשובה לשאלות אלו נעוצה במטרה שלשמה יורד יוסף מצרימה. יוסף מתבקש ע"י אבא יעקב לצאת לשליחות חשובה מאוד - משימה לאומית - "ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם" (לז',יג') "ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבנו דבר". יעקב אבינו יודע ורואה שהיחסים בין השבטים ליוסף מורכבים מאוד, עד כדי שנאה. "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז',ד'). למרות האווירה הקשה הזאת יעקב שולח את יוסף לשליחות שהיא כמעט חסרת סיכוי.  "לך נא ראה את שלום אחיך". יש ליוסף כל הסיבות להתחמק מביצוע השליחות הזו, הוא יכול להסביר לאבא יעקב כמה היחסים קשים בינו לבין האחים. אולם, יוסף משיב את יעקב "ויאמר לו הנני" (לז, יג). "הנני לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו, ואעפ' שהיה יודע אחיו ששונאין אותו" (רש"י) – מסירות נפש ממש - לקיים את מצות אבא יעקב ושליחותו.
כוחו של יוסף ויכולת הישרדותו מהידיעה שהוא עדיין נמצא בשליחותו של אבא - משימה לאומית -  אמונתו הגדולה בצדקת שליחותו ומעשיו הם אלה שנותנים לו את הכוח.
פרשת הצדיק יונתן פולארד הי"ו הינה מכירת יוסף של דורנו, יהודי עם מסירות נפש לעמו ומדינתו, שיכל להתעלם מכל ההתראות הביטחוניות והמודיעיניות הנוגעות באופן ישיר לביטחונה של מדינת ישראל, ולהמשיך את שגרת חייו כיהודי אמריקאי מנותק מעמו, אבל בחר לעדכן ולשתף את גורמי הביטחון של מדינת ישראל, ואח"כ פעל  והופעל על ידם ובשעת מצוקה הופקר ע"י חבורת בוגדים שליחי מדינת ישראל, מאז ועד היום כ28 שנה מדינת ישראל וראשיה אינם פועלים לשחרורו.
יונתן הי"ו, יושב בכלא אמריקאי בתנאים מחפירים, ומתייחסים אליו בהשפלה מרושעת, כמעט ללא ביקורים, חולה כרוני עד סכנת נפשות, ממש נמק בכלא,  ומנהיגי המדינה אינם עושים מאומה לשחרורו ומתעלמים מקיומו ואפילו דבר פשוט כבקשה רשמית לשחרורו אינם דורשים. מאין יש ליונתן הי"ו את הכוח לשרוד? תשובה לדבר היא האמונה בעמנו –עמך בית ישראל – היהודים הפשוטים, והאמונה שכל מעשיו היו לשם שמים לעמו ונחלתו, מאמת זו שואב יונתן הי"ו את כוחו ואמונתו.
כל אחד מאתנו חייב לשאול את עצמו מה עשיתי למען שחרורו של יונתן אחינו הי"ו, נתפלל ונעשה כולנו יחד לממש את מחויבותנו להעלות את יונתן הביתה לארץ ישראל.