פרשת תולדות תשע"ה

לע"נ כל הנרצחים על קידוש ה'  בטבח הנוראי בבית הכנסת "בני – תורה" הי"ד
בפרשתנו אנו קוראים על לידתם של יעקב ועשו - שני אחים תאומים מאותו אבא ומאותה אימא. הם אמנם תאומים ביולוגית אבל כל כך רחוקים ושונים זה מזה - ואפילו ברחם אמם הם כבר לא מסתדרים יחד. "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כ"ה, כ"ב).
"ויתרוצצו" – רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת, דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות" (רש"י). מן הסתם רבקה אמנו ספרה ליצחק אבינו על הקורה בקרבה, ושואלת מה פשר ההתרוצצות הזו , כבר עכשיו ברור שיש שני כוחות מנוגדים וסותרים זה את זה, וכך באמת עונים לה בבית מדרשו של שם ע"פ רוח הקודש  "ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר" (שם).
עכשיו הכל ברור מדובר בתאומים, אבל תאומים שכל חייהם יהיו מאבק על הנהגת העולם ומעתה "ממעיך יפרדו- מן המעיים הם נפרדים זה מזה, זה לרשעו וזה לתומו" (רש"י) "ולאם מלאם יאמץ – לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל " (רש"י), הקיצוניות תפריד ביניהם לעולם, אחד יהיה רשע ואחד יהיה תם וכשאחד ינהיג את העולם ויעלה לגדולה, השני יהיה בשפל המדרגה וירד מטה מטה.
כעת, צריך להחליט מי מבין השנים יהיה הצדיק ומי הרשע? ומי ימשיך להנהיג את האומה אחרי אברהם ויצחק?. "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה, ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, ויצחק בן שישים שנה בלדת אתם" (בראשית כה', כד'). עשו נולד "אדמוני – סימן הוא שיהא שופך דמים" (רש"י)  "כולו כאדרת שיער מלא שיער כטלית של צמר המלאה שיער. ויקראו שמו עשו- הכול קראו לו כן לפי שנעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה" (רש"י) – הוא ממש עשוי ומוכן נראה כילד גדול, ובזה מבקש יעקב להלחם "וידו אוחזת בעקב עשו " , קווי האופי הללו ממשיכים גם כשגדלים הילדים "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים" (שם, כ"ז). כמה קל לנו להזדהות עם דמותו של יעקב, הבן הצדיק יושב אהלים שפירש לבתי מדרשות ובתי כנסיות כ"כ דומה בצדק ובמוסר וברוחניותו לאבות אברהם ויצחק, ואילו עשו "איש יודע ציד איש שדה" – רץ על הגבעות ומטפס על ההרים, איש פראי, גס כ"כ חומרי, עשו מוותר על כל עניין רוחני, על הבכורה "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי", אפילו ביום פטירתו של אברהם אבינו עשו בא מן השדה כשהוא עייף ויגע אחרי ששפך דמים.
ואעפ"כ "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", איך אפשר לאהוב את הדבר הזה? ועוד יותר מזה להעניק לעשו את ברכת האבות ולהמשיך את דרכם של אברהם ויצחק, "ועתה שא נא כליך ותליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביא לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". היאך ירצה יצחק אבינו שכולו קדושה עילאית לברך את עשו הרשע?
יצחק אבינו מבקש לגרום ליעקב אבינו לגלות את כל הכוחות הנסתרים הקיימים גם אצל יעקב שיתפרצו החוצה, ולראות שכל העוצמה, הגבורה והעזות הקיימים אצל עשו, קיימים גם אצל יעקב אבינו אבל בקדושה, יעקב אבינו מסוגל לשמש באיחוד כל הכוחות "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו"- יש לו גם רוחניות מופלאה מצד אחד, אבל יש ליעקב אבינו את כל הכוחות גם להקים אומה, עם מדינה שתוכל להתמודד עם כל הצרכים המעשיים הנצרכים לאומה, אבל הכול בקדושה. ולהכין את הופעתו של דוד המלך שעליו נאמר "עדינו העצני" שכשהיה יושב ועוסק בתורה היה מתעדן כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מתקשה כעץ, והוא "אדמוני עם יפה עיניים" דוד עושה מלחמות והורג אבל על דעת סנהדרין הורג – הכול מתוך קדושת התורה "הקול קול יעקב".
בימים אלו אחרי גילויי החייתיות ופראיות האדם האכזרית בטבח הנוראי של יהודים הקדושים העטורים בטלית ובתפילין, אנו רואים את המקור והשורש של המידות הרעות הבא לידי ביטוי בשלושה העבירות החמורות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הטבועים בעולמם של עשיו וישמעאל.
מלחמתנו העכשיות היא מלחמת תרבות! וסוף דבר, הקול יעקב בעדינותו ובתקיפותו בעוז ובענווה ינצח את המלחמה הזו, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!   
?מות העולם? מנהיגות של כניעה כאותו קנה המתכופף לכל רוחות, או שמא זקיפות קומה לאומית המלאה באמונה, בהבטחות האלוקיות לעמינו על נצחיותו ומרכזיותו בקרב האומות.
כבודן של ישראל הוא כבודו של ה'. ואין לנו ח"ו לוותר על כבוד ישראל, שכן בזה אנו כביכול מוותרים על כבוד ה'. אולם, רבותינו מלמדים אותנו שישנם זמנים קשים, כשישראל מצוים בגלות לצערנו הרב. ופעמים ישראל מצויים אפילו בארץ ישראל, אבל מושלים בנו הגוים, ואין לנו ממשלה עצמאית ולא צבא והעם שסוע וחלוש. במצבים אלו אנו כקנה המתכופף כלפי מטה. כך נהגנו בגלות בפני הפריץ. אולם, הנהגת ארץ ישראל שונה היא, ב"ה יש לנו מדינה ועצמאות שלטונית, על הקנה לחזור לזקיפותו הראשונה ולא להתכופף. אלא לעמוד איתנים ונחושים מול אומות העולם.
בנימין הצדיק שנולד בארץ ישראל לא השתחוה לעשיו. ומפני כך, זכה להשראת השכינה בתוכו: "מפני מה זכה בנימין, שתשרה עליו שכינה בחלקו? מפני שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימין נולד בארץ ישראל"(ספרי דברים לג',יב'). כך אנו מוצאים בהנהגת מרדכי היהודי מצאצאי בנימין: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה- אמרו לו: והרי מצינו באבותיך שהשתחו לאבותיו שבע פעמים? אמר להם: בנימין אבי במעי אימו היה ולא השתחוה. ואני בן בנו" (אגדת אסתר ג').
ב"ה, כולנו חיים ונולדים בארץ ישראל, אנו לא נכרע ולא נשתחוה. נחייה כיהודים זקופי קומה שאין מתביישים באמונתם ודתם.