מסירות נפש עד כדי התבטלות

בפרשתנו פרשת וירא אנו קוראים על דרכו המיוחדת של אברהם אבינו ע"ה בקירוב רחוקים, ומסירות הנפש שלו  לשנות את העולם הרוחני והתרבותי ששלט בעולם. עולם שכולו תרבות אנשים חטאים עובדי עבודה זרה, בעבודות הבזויות ביותר, כמו שלושת האורחים "הנכבדים", שאברהם אבינו רואה מרחוק.
 ואברהם, זקן בן 99! רץ לקראתם ביום השלישי למילתו כשהכאב בשיא עוצמתו ביום חם במיוחד, "שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה", כדי לשכנע את אברהם שביום כזה אין שום סיכוי לראות נפש חיה מסתובבת בחוץ.
ואף על פי כן, אברהם לא מתיאש ממצוות הכנסת אורחים ויושב פתח האוהל כחום היום בציפיה דרוכה. ועל איזה אורחים מדובר, אלו הם אנשים כסילים, נטולי שכל, פרמטיביים לחלוטין. "נדמו לו כערביים שמשתחוים לעפר שברגליהם" (רש"י).
לאורחים האלה, רצים אברהם ושרה לקבלם ולהכין להם סעודה דימיונית הכוללת שחיטה של שלושה פרים על מנת להאכילם כל אחד לשון שלימה בחרדל. שרה מכינה מהר משלוש סאים קמח סולת, כ14 קילו! מיני מאפה. האם אפשר להבין את זה?! לשם מה כל זה?
אלא שצריך להבין שהמטרה של אברהם ושרה היא לשנות את העולם כולו לעולם טוב יותר. להראות לאנושות כולה לאן היא צריכה לשאוף ולהתעלות. לגרום גם לאותם אנשים חסרי דעת ותרבות כאותם ערביים מהו עולם של חסד, עולם של נתינה. להביא אותם להכרה פנימית ועמוקה, מי נתן לנו את כל זה ולמי צריך בסופו של דבר להודות?  למלך מלכי המלכים הקב"ה!     
כדברי הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"א: "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר: 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם'. וכיוון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות  והם אנשי בית אברהם".
אברהם אבינו לא הקדיש את חייו לעצמו אלא לתיקונו של עולם וזו היתה תהילתו וחביבותו לפני ה'. וכדבריו המופלאים של החתם סופר שכל זכותו של אברהם שנגלה לו בעל הבירה, וזכה להיפגש עם ריבונו של עולם הוא מסירות נפשו למען תיקון העולם. 
וכה הם דבריו של החת"ס: " 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' ['ידעתיו' פירש רש"י – לשון חִבה ] תורֵה בזה כי נפלאת אהבת ה' לאברהם אבינו ע"ה על שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתו, והיא שעמדה לו יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמו". אברהם אבינו איננו עוסק בהתקדמותו הרוחנית הפרטית, אלא פועל עם אל לקרב את הבריות לאמונה באל יתברך.   "כי באמת, גם לפניו היוֹ היוּ יחידי סגולה אשר ידעו את ה' ודעת דרכיו יחפצו, ובאהבתו ישגו תמיד. מי לנו גדול מחנוך, אשר מעוצם תשוקתו ודבקתו בה' נתפרדה החבילה אבדת ארבע היסודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו ['ואיננו כי לקח אותו אלקים' ]. ולא מצינו באברהם אבינו עליו השלום שנזדכך עפרוּרִיוּתוֹ כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא. כי אם אברהם אבינו ע"ה היה עושה כאשר עשה חנוך- להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי אל". צדיקים פרטיים המקדשים את עצמם ומתרוממים ומתגדלים בעבודת ה' היו עוד קודם הופעתו של אברהם אבינו, אולם אברהם אבינו מחדש את תכונת "האברהמיות" שענינה לפעול עם אל ולהשפיע אל הבריות לתקן עולם במלכות שדי. "ואשר לא עשה כן הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' - שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר  אחריו, תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה' -  כמקרה אשר קרה לדורו של חנוך ודור המבול. הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו, למען רבות כבוד ה', למעט את מורדיו, ולהרבות עבדיו ויודעיו. כי מה יתן ומה יוסף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה, הלא ה' בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים לבקרים"
לפי פירושו  ודרכו של החת"ס הוא מקשה שהפסוק כי ידעתיו וכו', הינו הסבר לשאלה מדוע אין הקב"ה יכול להסתיר מאברהם את תוכניותיו לגבי סדום, ועל זה מקשה החת"ס:  "כי לא נמצא בשום נביא ההתבוננות שיתבונן ה' תחילה אם ראוי להאציל עליו הנבואה מצד כשרון מעשיו, מה שנמצא באברהם אבינו ע"ה, שהתבונן ה' לאמור 'המכסה אני מאברהם..' – והתבוננות הזה למה?
לכן נלע"ד בודאי אי היה אברהם אבינו ע"ה במדרגת הנבואה שיתגלה אליו דבר משפט אשר יעשה באומה או בעיר פלוני לא ימנע ממנו הנבואה כמו שנגלה לישעיה ירמיה ויחזקאל... - אך אברהם אבינו ע"ה באמת לא הגיע אל מדרגת נבואה כזו, כי לא היה לו פנאי להתבודד עצמו במחשבתו ולקשר נפשו במדרגת נבואה כזו לפי שהיה מוטרד תמיד בלימוד התלמידים והיה דעתו מעורב בין הבריות להכניסם תחת כנפי השכינה... ועל שהתנועע נפשו תמיד להתעסק עם קצרי דעת כאלו, לא נשאר לו פנאי להתבודד מחשבותיו לנבואה כזו... מ"מ לא יתכן לכסות ממנו דבר, כי אין חסרון בשלימות נפשו וכל מיעוט הכנתו אל הנבואה הוא רק ע"י שהוא מטריד עצמו לכבודי, ולמעני משליך נפשו מנגד וגוזל ממנה מעלת הנבואה, אם-כּן, לא יתכן שצדיק כזה יפסיד ע"י עבודתו באהבתו אותי, וזהו תואר הקרא (= פרושו של הפסוק ): אמר הש"י - 'המכסה אני מאברהם' -  היתכן שאכסה מאברהם את אשר אני עושה, הלא ידעתיו כי כל מיעוט הכנתו לנבואה הוא למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ה'... וכל זה הוא עושה לכבוד שמי להרבות עבדי ומיודעי – אי לזאת 'שכרו מאתי תצא' שבכל מיעוט הכנתו לנבואה אגלה לו כל צפון ולא יסתר ממנו דבר".
מה נפלאים הם דברי החתם סופר ובעיקר המסר החינוכי המלמד אותנו דרך חדשה בעבודת ה' ובהתקשרותנו ודבקותנו בו יתברך, והיא שכל מי שפועל ועושה על מנת לרומם ולזכות את הרבים לידיעת ה' והאמונה בו זוכה להשראת רוח הנבואה עליו, אפילו אם עדיין לא הגיע במדרגתו וזיכוך מידותיו למדרגת הנביא.
מדרכו של אברהם אבינו אנו למדים כיצד עלינו לפעול למען כלל ישראל ותיקונו של עולם.