לדרכו של אברהם אבינו

בפרשתנו אנו נפגשים עם דמותו הענקית של אברהם אבינו ע"ה, המכונה ע"י הרמב"ם "עמודו של עולם".
בפתח הפרשה אנו קוראים על הצווי של הקב"ה לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך  ואגדלה שמך והיה ברכה" (יב', א-ב). בפגישה ראשונית זו עם דמותו של אברהם אבינו אין שום תיאור על האדם הזה, מה אופיו? מהם מעשיו? האם הוא צדיק? וזה בניגוד גמור לפרשה הקודמת, פרשת נח, שפתחה בתיאור צדקותו של נח לפני ה', "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו עם האלוקים התהלך נח" (ו',ט'), מהו א"כ השוני בין האישים?
בשאלה זו דן המהר"ל מפראג, "והקשה הר"מ (הרמב"ן על התורה), שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכן נגלה עליו השכינה ואמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך' וכמו שתמצא בנח, 'ונח מצא חן בעיני ה'' (ו',ח') ואח"כ כתוב 'אלה תולדות נח וגו'', הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדיבר השם יתברך עמו. אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית היא לפי מה שהוא, והכל לפי מעשה הצדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית שהם זרעו... וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט" (נצח ישראל פ',יא').
המהר"ל מסביר שאצל נח הבחירה היתה פרטית, דהיינו הקב"ה בחר את האדם שהיה הצדיק ביותר ונהג באופן המוסרי ביחס לכל האנושות כולה, וע"פ מבחן זה נבחר נח להיות מי שישאר אחרי המבול וימשיך לקיים את האנושות. אפשרי הדבר שהיה נבחר אדם אחר, אם היה מתנהג בצדקות גדולה משל נח.
אולם בחירתו של אברהם איננה בחירה פרטית התלויה במעשיו, אלא זוהי נשמה מיוחדת, נשמה ענקית, שנבחרה עוד קודם שירדה לעולם להיות אבי האומה הישראלית. ודאי וודאי שאברהם אבינו היה צדיק וחסיד, קדוש וטהור. אולם תכונותיו ומעשיו לא היו הסיבה לבחירתו לכן הכתוב אינו מייחס לאברהם אבינו תכונות של צדיק תמים וכדומה, כדי שלא נחשוב שזוהי הסיבה לבחירתו.
אברהם אבינו, נצטווה ע"י ריבונו של עולם להגיע לארץ ישראל ולבנות שם גוי גדול – אומה גדולה- שתצעיד את כל האנושות וההויה כולה, להכרה שה' הוא האלוקים כדי לתקן עולם במלכות שדי.
קודם הופעתו של אברהם אבינו בעולם היו אנשים גדולים וצדיקים שהלכו בדרך הישר – בדרך ה'- כמו חנוך, שעליו נאמר "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים" (ה',כד'). ומתושלח שאמרו עליו רבותינו ז"ל "אמרו מתושלח צדיק גמור היה. וכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפיו היה מושל ר"ל משלים בשבחו של הקב"ה. והיה שונה ט' מאות סדרי משנה" (ילק"ש רמז מ"ב). וכן נח שהעידה עליו התורה שהיה "צדיק תמים". וכן שם ועבר, שיעקב אבינו היה ספון בבית מדרשם ארבע עשרה שנה. מה א"כ המיוחד באברהם אבינו?
הצדיקים בדורות שקדמו לאברהם אבינו היו צדיקים פרטיים, שעבדו את ה' באמת ובתמים. אולם, עבודתם היתה על התיקון הנפשי של עצמם, באופן פרטי. לעומתם אברהם אבינו המגמה שלו היא הקמת עם – אומה – שתקרא בשם ה', "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מ"ג, כ"א), אומה שכולה תהיה "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט', ו'), אברהם אבינו ע"ה חידש חידוש גדול בעולם, שאפשר להקים אומה שכל ענינה יהיה קידוש ה', שכל ארחות החיים של העם מהמלך והמנהיגות הכללית ועד האדם הפרטי הפשוט, כולם ילכו על פי הצו האלוקי- תורת ה' .
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (יח',יט'). דרך ה', פירושו של דבר לעשות צדקה ומשפט, שכל ענינם הוא ע"פ דרך ה' -  תורת ה'. לא צדקה ומשפט ע"פ השכל האנושי, שכן עוד קודם לאברהם אבינו היה מצוי בחוקים עתיקים כחוקי חמורבי וכדו', שיסודם היה המשפט והמוסר האנושי,  משפט שהוביל את האנושות למציאות של השחיתות המוסרית הגדולה ביותר בהיסטוריה, עד שהעולם כולו נמחק במבול, "כי השחית כל בשר את דרכו". אברהם אבינו העמיד את הצדקה והמשפט האלוקיים כיסוד להנהגת האומה הישראלית, ומתוך כך לעתיד לבוא כיסוד לתיקון העולם כולו.
כבניו וממשיכי דרכו של אברהם אבינו ע"ה, חובה עלינו להמשיך את הקריאה בשם ה', לקדש שם שמים ברבים ולהוסיף בכל אורחות חיינו צדקה ומשפט לעולם שכולו טוב וישר.