En
כי יצפנני בסוכו
סוכות תשע"ה
בעומדנו בפתח חג הסוכות, נתבונן מעט במצוה המיוחדת - מצות הסוכה.
הישיבה בסוכה עצמה היא זכר לסוכות שישבו בהם בני ישראל בעת היציאה ממצרים, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים", לכאורה היה ראוי לקיים את המצוה ולשבת בה דוקא בפסח, עת יצאנו ממצרים. – אולם, מצוה זו נדחתה לסוף הקיץ ותחילת החורף כדי שהמצוה תהיה ניכרת, כי בקיץ הכל יושבים בסוכות ואוהלים, אולם בזמן חג הסוכות מתחילים את ההתכנסות בבית - הכן ביתך לחורף – א"כ מהי הסוכה לנו?
האכיטקטורה וצורת הבניה בכל מדינה, מעידה הרבה על אופיו ותרבותו של העם. אומה המתנשאת תבנה מגדלים וראשם בשמים, אומה המעריצה את היופי והגופניות תבנה איצטדיונים ומקדשי יופי למינהם. אומה המחשיבה את מלכה לאלוה, תיבנה פירמידה המסתמכת בנקודה אחת – שפיץ אחד.
בעם ישראל הסוכה היא ה"ארכיטקטורה הלאומית" שלנו, היא המבצר החזק והמקום בו מתגונן האדם הישראלי ביום רעה, "כי יצפנני בסוכו ביום רעה" (תהילים כז'). "תצפנם בסוכה מריב לשונות" (שם, לא') – ואף מלכות בית דוד נקראת בשם "סוכת דוד", הסוכה היא סמל הארעיות, "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", ויתירה מכך הסוכה בכל הלכותיה בולטת בכך שאסור שיהיה בה סימן של קביעות. לכן, הסכן צריך להיות בלתי מחוזק, הוא חייב להיות מאוורר בלי שיחסום לגמרי את מראה השמים ביום ובלילה, שיראה את הכוכבים, דפנות הסוכה די להם שיהיו שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח. כיצד סוכה כזו יכולה לשמש מבצר והגנה לנו?!
"הוי אומר לא מפני החוזק החומרי שבמחיצותיה הקלושות והחלשות, אלא מפני שהחוק, דבר ה', הוא אשר גזר אומר שבימי החג הקדוש הזה – חג האסיף – זאת היא בית דירתנו. זה יהיה לנו לימוד לדורות, כי להאומץ הדרוש לנו לבנין ביתנו, כלומר בנין הבית הלאומי שלנו, זקוקים אנו דוקא לאימוץ הרוחני לאימוצו של דבר ה' הקיים לעד" (מאמר הראי"ה עמ' 149).
הסוכה מבליטה מהו הבסיס האיתן שהאומה שלנו, תכונן עליו. האם העולם החומרי והגס, המדע והטכנלוגיה, התעשיה, שהאדם עומד במרכזה, זו התרבות שתוביל את העולם ליעודו. האדם מאז ימי בראשית משתלט על העולם, בונה מגדלים לשמים, מזיז הרים, מגיע לירח, תחושה שהאדם הוא השולט בעולם ועל העולם.
מצות הסוכה באה ללמדנו קצת ענווה. בסוכה ירים האדם את עיניו למרום וידע שכל מעשי האדם הם בני חלוף והכל באמת תלוי ברצון ה', "ה' ברצונך העמדת להררי עוז". מפעם לפעם אנו שומעים על אסונות ל"ע, רעידות אדמה, רוחות סערה, צונאמי וכו' – אסונות שהבליטו לאדם כמה קטן וחדל הוא, כשעומד הוא מול התופעות הללו ואין בכוחו להושיע. בנינים רבי קומות קרסו כמגדלי קלפים ונמחקו מעל פני האדמה. "הסתרת פניך הייתי נבהל".
באה מצות הסוכה ומחדירה באדם את תודעת ה"סוכה היהודית", החוק - דבר ה'- הוא שעומד במרכז ההויה והחיים שמבלעדיו אין העולם יכול להתקיים אפי' שעה אחת. חיי הרוח המלאים בענווה גדולה והסתכלות נכונה על חיינו.
כך גם במישור הלאומי אנו נתבעים לזכור את מהות הסוכה, "גם כעת בשעה שאנו ניגשים לבנות מחדש את ביתנו הלאומי על ארץ אבותינו, נכיר נא את האמת המוחלטת שהחוק הרוחני שהיא דבר ה' אשר גזר אומר, שבית ישראל יבנה, הוא חומתנו הבצורה, למרות מה שהעין הקלושה של האדם לא תוכל להכיר את חוסנו ועוזו... והיתה לנו סוכתנו למגדל עוז מפני אויב סלה. ובית ישראל יבנה בארצו בעל עוז תפארתו וסוכת דוד הנופלת תקום לנו במהרה בימינו, אמן" (מאמרי הראיה שם).
חוסנה של אומתנו הוא ברוחה ואמונתה בה' אלוקי הצבאות, ההכרה הפנימית שלנו כאומה שכל המפעל האנושי אינו אלא ניצוץ אחד של פועל ה'. ודווקא כשנדמה לכל העולם שהמציאות כולה נפעלת מכוחם של מעצמות העל וסדר היום העולמי נקבע על ידן, בא דוד המלך ומלמד אותנו מהו המבט האמיתי על המציאות, "כי יצפנני בסוכו יסתירני בסתר אהלו", מקום המבטחים הלאומי שלנו הוא בסוכה, בתוך הצילא דמיהמנותא – צל האמונה הטהורה.
הישיבה בסוכה עצמה היא זכר לסוכות שישבו בהם בני ישראל בעת היציאה ממצרים, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים", לכאורה היה ראוי לקיים את המצוה ולשבת בה דוקא בפסח, עת יצאנו ממצרים. – אולם, מצוה זו נדחתה לסוף הקיץ ותחילת החורף כדי שהמצוה תהיה ניכרת, כי בקיץ הכל יושבים בסוכות ואוהלים, אולם בזמן חג הסוכות מתחילים את ההתכנסות בבית - הכן ביתך לחורף – א"כ מהי הסוכה לנו?
האכיטקטורה וצורת הבניה בכל מדינה, מעידה הרבה על אופיו ותרבותו של העם. אומה המתנשאת תבנה מגדלים וראשם בשמים, אומה המעריצה את היופי והגופניות תבנה איצטדיונים ומקדשי יופי למינהם. אומה המחשיבה את מלכה לאלוה, תיבנה פירמידה המסתמכת בנקודה אחת – שפיץ אחד.
בעם ישראל הסוכה היא ה"ארכיטקטורה הלאומית" שלנו, היא המבצר החזק והמקום בו מתגונן האדם הישראלי ביום רעה, "כי יצפנני בסוכו ביום רעה" (תהילים כז'). "תצפנם בסוכה מריב לשונות" (שם, לא') – ואף מלכות בית דוד נקראת בשם "סוכת דוד", הסוכה היא סמל הארעיות, "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", ויתירה מכך הסוכה בכל הלכותיה בולטת בכך שאסור שיהיה בה סימן של קביעות. לכן, הסכן צריך להיות בלתי מחוזק, הוא חייב להיות מאוורר בלי שיחסום לגמרי את מראה השמים ביום ובלילה, שיראה את הכוכבים, דפנות הסוכה די להם שיהיו שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח. כיצד סוכה כזו יכולה לשמש מבצר והגנה לנו?!
"הוי אומר לא מפני החוזק החומרי שבמחיצותיה הקלושות והחלשות, אלא מפני שהחוק, דבר ה', הוא אשר גזר אומר שבימי החג הקדוש הזה – חג האסיף – זאת היא בית דירתנו. זה יהיה לנו לימוד לדורות, כי להאומץ הדרוש לנו לבנין ביתנו, כלומר בנין הבית הלאומי שלנו, זקוקים אנו דוקא לאימוץ הרוחני לאימוצו של דבר ה' הקיים לעד" (מאמר הראי"ה עמ' 149).
הסוכה מבליטה מהו הבסיס האיתן שהאומה שלנו, תכונן עליו. האם העולם החומרי והגס, המדע והטכנלוגיה, התעשיה, שהאדם עומד במרכזה, זו התרבות שתוביל את העולם ליעודו. האדם מאז ימי בראשית משתלט על העולם, בונה מגדלים לשמים, מזיז הרים, מגיע לירח, תחושה שהאדם הוא השולט בעולם ועל העולם.
מצות הסוכה באה ללמדנו קצת ענווה. בסוכה ירים האדם את עיניו למרום וידע שכל מעשי האדם הם בני חלוף והכל באמת תלוי ברצון ה', "ה' ברצונך העמדת להררי עוז". מפעם לפעם אנו שומעים על אסונות ל"ע, רעידות אדמה, רוחות סערה, צונאמי וכו' – אסונות שהבליטו לאדם כמה קטן וחדל הוא, כשעומד הוא מול התופעות הללו ואין בכוחו להושיע. בנינים רבי קומות קרסו כמגדלי קלפים ונמחקו מעל פני האדמה. "הסתרת פניך הייתי נבהל".
באה מצות הסוכה ומחדירה באדם את תודעת ה"סוכה היהודית", החוק - דבר ה'- הוא שעומד במרכז ההויה והחיים שמבלעדיו אין העולם יכול להתקיים אפי' שעה אחת. חיי הרוח המלאים בענווה גדולה והסתכלות נכונה על חיינו.
כך גם במישור הלאומי אנו נתבעים לזכור את מהות הסוכה, "גם כעת בשעה שאנו ניגשים לבנות מחדש את ביתנו הלאומי על ארץ אבותינו, נכיר נא את האמת המוחלטת שהחוק הרוחני שהיא דבר ה' אשר גזר אומר, שבית ישראל יבנה, הוא חומתנו הבצורה, למרות מה שהעין הקלושה של האדם לא תוכל להכיר את חוסנו ועוזו... והיתה לנו סוכתנו למגדל עוז מפני אויב סלה. ובית ישראל יבנה בארצו בעל עוז תפארתו וסוכת דוד הנופלת תקום לנו במהרה בימינו, אמן" (מאמרי הראיה שם).
חוסנה של אומתנו הוא ברוחה ואמונתה בה' אלוקי הצבאות, ההכרה הפנימית שלנו כאומה שכל המפעל האנושי אינו אלא ניצוץ אחד של פועל ה'. ודווקא כשנדמה לכל העולם שהמציאות כולה נפעלת מכוחם של מעצמות העל וסדר היום העולמי נקבע על ידן, בא דוד המלך ומלמד אותנו מהו המבט האמיתי על המציאות, "כי יצפנני בסוכו יסתירני בסתר אהלו", מקום המבטחים הלאומי שלנו הוא בסוכה, בתוך הצילא דמיהמנותא – צל האמונה הטהורה.