לגאול את בית ה'
פרשת בהר תשע"ד
בפרשתנו פר' בהר, אנו קוראים על נפילתו הכלכלית של האדם, נפילה הגורמת לו אפילו למכור את ביתו- בית אחוזתו. וכן כיצד ניתן לגאול את הבית ע"י קרוביו ולהשיבו לבעליו.
"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (כה,כה). התורה מדריכה אותנו שלא ימכור אדם את אחוזתו לשום צורך, לתועלת כלכלית לשם עסקה טובה, אלא ימכור את ביתו רק אם הגיע עד כדי פת לחם, "הא אינו מוכרו אלא א"כ העני" (ספרא).
האף שפסוק זה בפשוטו של מקרא עוסק בהתמוטטות הכלכלית של האדם הפרטי, כתב רבינו האור החיים הקדוש, שכל הפרשה רומזת על הכלל, והנפילה היא נפילה לאומית ודרכי גאולתם.
נבאר פרשה זו לפי דרכו של רבינו האור החיים הקדוש.
"כי ימוך אחיך וכו'- פרשה זו תרמוז עניין גדול והערה ליושבי תבל כי ימוך על דרך אומרם: 'בעצלתים ימך המקרה', אמרו ז"ל עשיתם לאותו שנאמר בו: 'המקרה במים עליותיו' (הקב"ה)- מך".
ביאור הדברים הוא כשישראל אין עושין רצונו של מקום ואינם הולכים בדרך התורה והמצוות, התנהגות זו של העם גורמת לסילוק כל הטוב והשפע האלוקי, וכביכול גם רבונו של עולם כביכול מך, ומתישין כח גדול של מעלה, שנאמר: 'צור ילדך תשי'.
ולכן כיון שכח הקדושה מתמעט בעולם ונהיה עני כביכול, הרי "ומכר מאחוזתו- ירצה על משכן העדות, אשר הוא אחזתו יתברך שבו השרה את שכינתו, (נמכר) בעוונתינו", מתוך התנהגות זו של העם "נמכר הבית (המקדש) ביד האומות".
כשם שהאחוזה הפרטית נמכרת ואפשר לגאול אותה ע"י קרוביו וגואליו של הבעלים, כך גם הבית הכללי משכן העדות- מקדש ה', יכול הוא להגאל משיממונו. "ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" "והודיע הכתוב כי גאולתו ביד הצדיק כאשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרם: 'בקרובי אקדש' הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה קראם לצדיקים אח, דכתיב: 'למען אחי ורעי' ".
תפקיד הצדיק הוא לעורר את האומה ואת הכוחות החיוביים באומה, על מנת שיתבעו את הגאולה, להפסיק את חרפת הגלות ולהיפרד ממנה, "והגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם, ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו גולים מעל שולחן אביכם, ומה יערב לכם החיים זולתי החברה העליונה, אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם הוא אלוקי עולם, ב"ה לעד".
השיקוע הנוראי בגלות נובע מכך שפעמים ישנה הצלחה גשמית בגלות, הצלחה זמנית, והשיקוע בעולם החומרי בתאווה דמיונית, גורם לאדם לחשוב שזהו כל עולמו, ולנצח תמיד הצלחה דמיונית זו. תפקיד הצדיקים ותלמידי חכמים שבכל דור, להראות דרך, להציע אלטרנטיבה רוחנית. "וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויערם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר יטיבו מעשיהם ובזה יגאל ה' ממכרו".
כל זמן שהבית- בית המקדש לא נגאל, הרי שהצדיק עדיין לא הצליח במשימה זו, "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".
אולם, כשם שבבית הפרטי לא תמיד נמצא קרוב או גואל שיגאל את הבית הנמכר, כך גם בבית הלאומי לא תמיד נמצא הצדיק הכללי, שכל מעייניו הם לגאול את הבית הלאומי. לא תמיד יש את צדיק שיתבע את החזרת הבית על מכונו והשבת השכינה לתוכו.
"ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיבה ידי ומצאה כדי גאולתו" מיהו האיש הכללי שאמור לגאול בכל מקרה את בית ה', למרות שלא ימצא גואל קרוב. "אין איש אלא הקב"ה, דכתיב: 'ה' איש מלחמה', וכשלא יהיה לו גואל, כי אין איש שם על לב, אין מנהל ואין מחזיק ביד האומה הישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח"ו אבדה תקוה, אלא 'והשיגה ידו ומצאה כדי גאולתו' אמרו ז"ל כי היסורין והגלות הם תיקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז 'והשיגה ידו' על דרך אומרם 'יד ה' היתה בם', שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית".
"והשיב את שני ממכרו והשיב את העודף... ושב לאחוזתו". אפשר לשלם בתשלומים, בכל שנה סך מסויים. יש לנו משכנתא לאומית, ואנחנו משלמים מידי שנה עד אשר נסיים את כל תשלום המשכנתא. ואפשר כשיש יכולת להגדיל את תשלום המשכנתא, ולסיים את תקופת התשלום בזמן קצר יותר מהזמן המיועד לסיום המשכנתא. דבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים, יסורין וסיגופים ובזה אנו פורעים את החוב מהר יותר. "וכמו כן יעשה אדון העולמים, כשיתקרב זמן הגאולה והוא מאמרם ז"ל שיהיו חבלי משיח ובזה שב לאחוזתו, פירוש, חוזר אל הקב"ה גם על ישראל, על דעת אומרם 'ושב ה' את שבותך' ואמרו ז"ל: 'ישיב לא נאמר אלא ושב' ".
אחר תקופה קשה של סבל וייסורין, יש פעמים שאין כח יותר לעם להמשיך ולסבול את יסורי הגאולה וחבלי משיח, האם הקב"ה יסיים את הגלות בכל מצב? "אם יראה האדון כי אין בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה. ואז 'ויצא ביובל ושב לאחוזתו'. כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
וב"ה, שאנו זוכים בימינו להיות שותפים בבנין הארץ, ומלאה הארץ דעת את ה' בתורה ויראת ה', ואפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון כאשר עינינו רואות.
"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (כה,כה). התורה מדריכה אותנו שלא ימכור אדם את אחוזתו לשום צורך, לתועלת כלכלית לשם עסקה טובה, אלא ימכור את ביתו רק אם הגיע עד כדי פת לחם, "הא אינו מוכרו אלא א"כ העני" (ספרא).
האף שפסוק זה בפשוטו של מקרא עוסק בהתמוטטות הכלכלית של האדם הפרטי, כתב רבינו האור החיים הקדוש, שכל הפרשה רומזת על הכלל, והנפילה היא נפילה לאומית ודרכי גאולתם.
נבאר פרשה זו לפי דרכו של רבינו האור החיים הקדוש.
"כי ימוך אחיך וכו'- פרשה זו תרמוז עניין גדול והערה ליושבי תבל כי ימוך על דרך אומרם: 'בעצלתים ימך המקרה', אמרו ז"ל עשיתם לאותו שנאמר בו: 'המקרה במים עליותיו' (הקב"ה)- מך".
ביאור הדברים הוא כשישראל אין עושין רצונו של מקום ואינם הולכים בדרך התורה והמצוות, התנהגות זו של העם גורמת לסילוק כל הטוב והשפע האלוקי, וכביכול גם רבונו של עולם כביכול מך, ומתישין כח גדול של מעלה, שנאמר: 'צור ילדך תשי'.
ולכן כיון שכח הקדושה מתמעט בעולם ונהיה עני כביכול, הרי "ומכר מאחוזתו- ירצה על משכן העדות, אשר הוא אחזתו יתברך שבו השרה את שכינתו, (נמכר) בעוונתינו", מתוך התנהגות זו של העם "נמכר הבית (המקדש) ביד האומות".
כשם שהאחוזה הפרטית נמכרת ואפשר לגאול אותה ע"י קרוביו וגואליו של הבעלים, כך גם הבית הכללי משכן העדות- מקדש ה', יכול הוא להגאל משיממונו. "ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" "והודיע הכתוב כי גאולתו ביד הצדיק כאשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרם: 'בקרובי אקדש' הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה קראם לצדיקים אח, דכתיב: 'למען אחי ורעי' ".
תפקיד הצדיק הוא לעורר את האומה ואת הכוחות החיוביים באומה, על מנת שיתבעו את הגאולה, להפסיק את חרפת הגלות ולהיפרד ממנה, "והגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם, ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו גולים מעל שולחן אביכם, ומה יערב לכם החיים זולתי החברה העליונה, אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם הוא אלוקי עולם, ב"ה לעד".
השיקוע הנוראי בגלות נובע מכך שפעמים ישנה הצלחה גשמית בגלות, הצלחה זמנית, והשיקוע בעולם החומרי בתאווה דמיונית, גורם לאדם לחשוב שזהו כל עולמו, ולנצח תמיד הצלחה דמיונית זו. תפקיד הצדיקים ותלמידי חכמים שבכל דור, להראות דרך, להציע אלטרנטיבה רוחנית. "וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויערם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר יטיבו מעשיהם ובזה יגאל ה' ממכרו".
כל זמן שהבית- בית המקדש לא נגאל, הרי שהצדיק עדיין לא הצליח במשימה זו, "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".
אולם, כשם שבבית הפרטי לא תמיד נמצא קרוב או גואל שיגאל את הבית הנמכר, כך גם בבית הלאומי לא תמיד נמצא הצדיק הכללי, שכל מעייניו הם לגאול את הבית הלאומי. לא תמיד יש את צדיק שיתבע את החזרת הבית על מכונו והשבת השכינה לתוכו.
"ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיבה ידי ומצאה כדי גאולתו" מיהו האיש הכללי שאמור לגאול בכל מקרה את בית ה', למרות שלא ימצא גואל קרוב. "אין איש אלא הקב"ה, דכתיב: 'ה' איש מלחמה', וכשלא יהיה לו גואל, כי אין איש שם על לב, אין מנהל ואין מחזיק ביד האומה הישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח"ו אבדה תקוה, אלא 'והשיגה ידו ומצאה כדי גאולתו' אמרו ז"ל כי היסורין והגלות הם תיקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז 'והשיגה ידו' על דרך אומרם 'יד ה' היתה בם', שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית".
"והשיב את שני ממכרו והשיב את העודף... ושב לאחוזתו". אפשר לשלם בתשלומים, בכל שנה סך מסויים. יש לנו משכנתא לאומית, ואנחנו משלמים מידי שנה עד אשר נסיים את כל תשלום המשכנתא. ואפשר כשיש יכולת להגדיל את תשלום המשכנתא, ולסיים את תקופת התשלום בזמן קצר יותר מהזמן המיועד לסיום המשכנתא. דבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים, יסורין וסיגופים ובזה אנו פורעים את החוב מהר יותר. "וכמו כן יעשה אדון העולמים, כשיתקרב זמן הגאולה והוא מאמרם ז"ל שיהיו חבלי משיח ובזה שב לאחוזתו, פירוש, חוזר אל הקב"ה גם על ישראל, על דעת אומרם 'ושב ה' את שבותך' ואמרו ז"ל: 'ישיב לא נאמר אלא ושב' ".
אחר תקופה קשה של סבל וייסורין, יש פעמים שאין כח יותר לעם להמשיך ולסבול את יסורי הגאולה וחבלי משיח, האם הקב"ה יסיים את הגלות בכל מצב? "אם יראה האדון כי אין בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה. ואז 'ויצא ביובל ושב לאחוזתו'. כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
וב"ה, שאנו זוכים בימינו להיות שותפים בבנין הארץ, ומלאה הארץ דעת את ה' בתורה ויראת ה', ואפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון כאשר עינינו רואות.
בע"ה נזכה כולנו לחזות בימינו בגאולת עולמים.