מאמינים בני מאמינים

וארא תשע''ד

בראשית פרשתנו אנו קוראים את ארבע לשונות הגאולה, וההבטחה שהקב"ה מבטיח לגאול  את עם ישראל וכך מצוה ה' את משה "לכן אמור לבני ישראל: אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" (ו', ו'-ז'), עד שתגיעו כולכם אל הארץ המובטחת, "והבאתי אתכם אל הארץ.. ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" כמה נפלא, ב"ה, הגיע זמן הגאולה אחרי מאתים ועשר שנות שיעבוד קשה בעבודות פרך, וזהו – הכל נגמר! יוצאים לחירות!
אולם אחר כל הדברים הגדולים והנפלאים הללו, על חזון הגאולה ובשורת הישועה, שמשה מבטיח לישראל מפי הגבורה, אין לעם את "הכוח" "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (ו', ט'). מה קרה לעם ישראל שהם אפילו לא מסוגלים לשמוע? "רבי יהודה בן בתירה אומר... וכי יש לך אחד שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?!... רבו מוציאו לחירות ואינו שמח?!... אלא שקשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, הדא הוא דכתיב: 'וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל'- ציום לפרוש מעבודה זרה" (מכילתא בא, מסכתא דפסחא פר' ה'). "שאותו הדור מחוסרי אמונה היו, והיו אומרים כי קצרה יד ה' מהושיע, ונתחברו אל עובדי עבודה זרה" (מדרש  אגדה). העם שקוע במ"ט שערי טומאה, עובד עבודה זרה ואין לו אמונה ביכולת ה' לגאול אותם, וגם לא אמונה בעצמו שהוא יכול להיגאל ממצרים ולהשתחרר מהעבודה זרה ומהאלילים, באיזו חולשה נוראית מצוי העם וכמה קשים אותות המצוקה שהוא משדר, במצב כזה אפשר להתייאש מהעם, "אמר הקב"ה: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל, אינם נגאלים לעולם" (שמו"ר, ד') אין שום סיכוי לרומם את רוח העם ולגאול אותם – אין תקווה !
אולם למרות הכל  הקב"ה אומר למשה "בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" (ו',י"א). ומשה רבינו ממש מתקשה בדבר זה ומשיב לקב"ה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה" (ו', י"ב),  "זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה" (רש"י). במצב זה של חוסר אמונה וכשעובדים עבודה זרה, משה רבינו לא רואה כל סיכוי להצליח במשימה הזו, לשכנע את העם ובודאי לא את פרעה הרשע, "מלמד שכעס עליהן משה, ואמר: מה אם ישראל שאני מבשרן בגאולתן לא שמעו אלי?! איך ישמע אלי פרעה ויוצאם תחת ידו" (מדרש הגדול).
לכאורה דברי משה "מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים" (רש"י ג',י"א), הוכחו כנכונים, וכך גם חששו הגדול של משה (בפר' הקודמת) "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (ד,א'). אכן הכל התממש לצערו הרב של משה, אז איך יוצאים מכל זה?. הקב"ה מלמדנו פרק בחינוך איך מסתכלים על האומה הזו, העם הזה, מהם שורשיו ומה כוחו? אף שעכשיו הוא נראה לא כל כך טוב, אבל לאיזו מדרגה העם הזה מסוגל להגיע? מה גנוז בכוחו? איזה פוטנציאל טמון בפנימיותו?
"אמר הקב"ה : "אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינם נגאלים לעולם" אם מסתכלים בחיצוניות של העם, במעשים של העם, הוא באמת נראה לא טוב! אבל אומר הקב"ה: "אני מסתכל לאבותיהם הקדושים, שנאמר: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' בזכות אבותם אני גואלם " (שמו"ר פט"ו, ד'). העם הזה זורמים בעורקיו גנים (תורשה) של האבות הקדושים, ובכל אחד מישראל מצוי משהו מהאבות וצריך לגלות אותו – זהו כוח סגולתם של ישראל.
גם לשאלתו של משה "מה זכו שיעשה להם נס?" משיב לו הקב"ה: "וששאלת מה זכות יש להם לישראל שיצאו ממצרים? דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל את התורה על ההר הזה, לסוף ג' חודשים שיצאו ממצרים" (רש"י ג',י"ב). כן, כל אחד מאתנו עתיד לקבל את התורה, יש לנו את הפוטנציאל להתגדל בתורה כמשה רבינו, ותפקידנו להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים בטבעו של העם.
אנו מחויבים להקים גדודים של מאמינים המאמינים ומכירים את הכוחות העצומים והגדולים הגנוזים ומצויים בעם. חובתנו להחזיר את האמונה והביטחון העצמי של האומה, לגלות את הכוחות הבריאים של העם ,האומרים בקול אדיר  וחזק :"אנחנו מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, ע"א).