חומט של לטאה

חומט מנומר Schneider's Skink Eumeces schneideri

 


 
אורך: עד 50 ס"מ, אורך הזנב כשני שליש מאורך הגוף.
החומט הגדול בארץ.
החומט המנומר הינו לטאה גדולה החיה במגוון של בתי גידול וקרקעות שונות בהרים ובשפלה. מעדיף צמחייה נמוכה ושיחים עם אבנים וסלעים, גם בשולי חורשות. לעיתים קרובות שוכן במחילות.
החומט נפוץ בכל החבל הים-תיכוני ובפאתי המדבר, בתחומי ישוב ובשטחים מעובדים מדימונה ועד לצפון הארץ.כמו כן, קיים בארץ תת-מין דרומי הנדיר למדי, ונמצא בנגב עד אילת.
צבעיו של החומט המנומר צהבהב, חום-צהבהב עד שחום, או אפור זיתי, עם ברק קל המבהיק בשמש. זרוע כתמים כתומים ולבנים או צהובים, כתומים-אדמדמים, לפעמים גם חומים ואצל צעירים עשויים להיות גם שחורים. לאוך צידי הגוף נמשך מאיזור הפה עד ירכי הרגליים האחוריות (לפעמים ממשיך עד הזנב), פס 'שבור' בצבע צהוב לימון עד כתום עז, או לבן עד שנהב. הגחון לבן-צהבהב או שנהב בוהק. גופו של החומט מבריק, עורו חלק ומתוח. גופו גדול, מוארך וגלילי. רגליו מפותחות וחזקות וכל האצבעות מפותחות וברורות, גם הזנב ארוך וחזק.
החומט ניזון בעיקר בפרוקי רגליים, בין השאר מזחלי צרעת הפלך שאותם הוא שולף מתוך קן הצרעות שמנסות לעקוץ אותו, אך בשל עור המשוריין הן לא מצליחות להחדיר את עוקציהן אל גופו. החומט טורף גם זוחלים וגוזלים. אוכל לעיתים ענבים בשלים ותותים שנפלו מהעץ.
בשעת סכנה הוא בורח בזחילה מהירה, הוא מניע את גופו בתנועה נחשונית ימינה ושמאלה, רגליו האחוריות החזקות דוחפות אותו קדימה וגופו החלק מחליק על פני העשב ואבני השדה. כאשר נתקל פנים אל פנים מול אויב הוא פוער את פיו ומאיים בקול נשיפה הדומה לנשיפת נחש, כאשר הוא נתפס הוא נושך ונשיכתו מכאיבה ביותר. זנבו שביר, אך אינו ממהר להנתק.
בעונת הרבייה הזכרים נלחמים ביניהם, לעיתים עד פציעה.
הנקבה מטילה 3-20 ביצים בגומה חפורה. הוולדות מופיעים בחודש ספטמבר וצבעיהם עזים וססגוניים יותר מאשר של הבוגרים.
צבעוניותו של החומט וגודלו היוו השראה להתפתחות של אמונות טפלות ומעשיות רבות. יש הסבורים כי הוא ארסי ובמקומות רבים האמינו שהוא נצמד לעטינים של עיזים ויונק את חלבן.
 
החומט נזכר בתורה ברשימת השרצים הטמאים וגם בשרצים המטמאים: "כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ.. ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת."
 

חומט גמד Juniper Skink Ablepharus rueppellii

 

 
אורך: עד 11 ס"מ אורך הזנב פי 1.5 מאורך הגוף. רוב הפרטים בשטח 7-9 ס"מ.
הקטן בחומטי ישראל.
החומט הגמד חי באיזורי ההר מתחת לאבנים, בעשב צפוף, בשולי דשאים ומתחת לעלים שנשרו. זהו גם אחד המינים היחידים בארץ הנמצאים ביערות אורנים צפופים. החומט הגמד נמצא בארץ בכל האיזור הים תיכוני, בהר הנגב ובהר הגבוה בסיני. נמצא גם בתחומי מדשאות בצפון ומרכז הנגב.
החומט הגמד בעל צבע חום-זיתי או נחושתי, לרוב עם כתמים שחומים זעירים. בצידי הגוף נמשך פס כהה מאיזור העיניים כמעט עד קצה הזנב. גופו גלילי ומוארך, הצוואר ארוך. עיניו כהות ומוסוות בתחומי הפס הכהה. עפעפיו של החומט הגמד מאוחים ושקופים כמו אצל שממיות ונחשים.
החומט הגמדי ניזון בפרוקי רגליים זעירים החיים מתחת לאבן ומתחת לעלי השלכת.
בשעת סכנה החומט מסתתר ובמקרה הצורך משיר את זנבו ונמלט במהירות.
 

חומט פסים Bridled Mabuya Mabuya vittata

אורך: עד 22 ס"מ הזנב פי 1.5 מאורך הגוף.
חומט הפסים הינו לטאה בעלת מבנה גלילי ועוד מעט מחוספס, שונה מעורם של שאר החומטים בישראל, זאת בשל 3 קרינים שנמצאים לאורכם של קשקשי הגב והזנב. צבעי הגב גוונים שונים של חום, מחום בהיר נוטה לצהבהב עד שחום. לאוך הגב 5 קווי אורך בהירים הנראים כמחרוזות דקיקות. שלושת הקווים האמצעיים מתחילים בעורף ונמשיכים עד בסיס הזנב, לעיתים אף פולשים מעט לזנב. ו2 הקווים החיצוניים שבצידי הגוף מתחילים בחרטום באיזור הנחיריים ונמשכים עד לרגליים האחוריות.
ישנם פרטים בהם נעלמים הפסים לגמרי או כמעט נעלמים עד שנראים ככתמים זעירים לאורך הגב.
חומט הפסים חי במגוון גדול של קרקעות בהרים ובשפלה למעט חולות, במקומות סלעיים בגריגה ובבתה, בשטחים עתירי אבנים ועשב גבוה, באדמות חקלאיות, מטעים, שדות חרושים, בגנים וחצרות ובגדות נחלים, כמעט בכל האיזור הים-תיכוני ובצפון הנגב.
החומט המנומר ניזון בפרוקי רגליים קטנים.
אל אף צורתו המסורבלת מעט שלו, בשעת סכנה חומט הפסים מהיר וחמקמק ונוהג כמכיר כל שביל אבן ומחבוא בסביבה. הוא מחליק על פני הקרקע כשאר החומטים ונעלם בפתאומיות. כאשר נתפס הוא מכבד את התופס במנה מכובדת של הפרשת צואה דלילה בעלת ריח דוחה. זנבו שביר אך לא ממהר להינתק. 
בסוף האביב עם עליית הטמפרטורות, מתחילים הזכרים לחזר אחרי הנקבות. הזכר מזדנב אחרי הנקבה ומפעם לפעם נושך בבסיס הנקב ובצידי גופה. הנשיכות חזקות למדי ואף מותירות בגוף הנקבה סימנים וצלקות. בחודשים אפריל-יוני, נקבת חומט הפסים משריצה וולדות חיים

נחושית עינונית Eyed Cylindrical Skink Chalcides ocellatus

אורך: עד 23 ס"מ, אורך הזנב כחצי מאורך הגוף.
החומט השכיח ביותר בישראל.
הנחושית העינונית חיה בכל הארץ, מהחרמון עד אילת, בקרקעות שונים, בעיקר בסביבה זרועת אבנים. נמצאת אף בחולות ולעיתים אפילו באותו תא שטח עם נחושית חולות.
צדה העליון של הנחושית צהבהב עד חום-זהוב, מבריק כנחושת, עם כתמים כהים קטנים שבמרכזם כתם לבן, המסודרים פחות או יותר בפסים לרוחב הגב. הכתמים דמויי עיניים והם שהעניקו לה את השם עינונית.
מבנה גופה מגושם, מסורבל מעט ושמנמן. רגליה קצרות וצווארה וזנבה עבים, ראשה קצר וחרטומה מעוגל.
הנחושית העינונית ניזונה בעיקר בפרוקי רגליים, כולל עקרבים ונדלים. לעיתים אף טועמת עלים.
פעילותה של הנחושית הינה יומית, אך במדבר היא מסתתרת בשעות החמות מתחת לאבן או במחילה ויוצאת לפעילות אחר הצהריים ולפנות ערב. בחורף הן חופרות לעצמן גומות מעוגלות מתחת לאבנים וישנות שנת חורף כשגופן מגולגל וראש נוגע בזנב.
במקרה של הופעת גורם מאיים הנחושית מסתתרת או מתחפרת. במקרה שתופסים אותה, היא מפתלת את גופה החלקלק והשרירי, ולעיתים גם נושכת.
בחודשים יוני-יולי הנקבות משריצות 3-10 ולדות חיים אשר דומים לבוגרים ועומדים מיד ברשות עצמם.
העומדים מיד לרשות עצמם.