הזמנה לאנדרטת חטיבת הנגב

הזמנה לסיור באנדרטת חטיבת הנגב

בשנת 1917 מגיעים הבריטים לארץ ישראל ושמים קץ לשלטון של כארבע מאות שנים העות'מאנים בארץ  הבריטים מחילים בארץ את שלטון המנדט, שלטון שמטרתו להביא לידי הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
בארץ ישראל מתחילים וויכוחים בין התושבים הערביים לתושבים היהודים, שני הצדדים רוצים לקבל מדינה בארץ ישראל, והעובדה שעומדת לקום כאן מדינה יהודית מכעיסה את הערבים, לכן הם מתחילים בפרעוות שמטרתן לגרום ליהודים לעזוב ולבריטים לתת להם מדינה.
הבריטים מבינים שהם חייבים לעשות משהו, הם מחליטים להוציא "ספר לבן", ספר בו נכתבים חוקים והגבלות על יהודי ארץ ישראל, שנועדו להרגיע את ערביי הארץ.  כך קורה שבספר הלבן השלישי, שיוצא בשנת 1939 נאסר על היהודים לרכוש קרקעות או לעלות לארץ. הספר הלבן לא פותר את המצב, הסכסוך הערבי-יהודי ממשיך כמו גם פגיעות בנפש וברכוש.
לאחר שהבריטים נכשלים ברעיון לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, ערבית  וישראלית. ע"י משלחות כמו "וועדת פיל" ווועדת וודהד, הם מבינים שהגיע הזמן לתת למישהו אחר להתעסק בזה, הם מעבירים את האחריות לפיתרון הבעיה אל האו"ם.
ב-16 באוגוסט 1947, מגיעה לארץ משלחת מטעם האו"ם בשם "ועדת אונסקו"פ". תפקיד הועדה להסתובב בארץ, לראות את ההתיישבות היהודית והערבית, ולהחליט איזה חלקים יכללו במדינה היהודית ואילו במדינה הערבית.
ב-31 באוגוסט 1947, מסיימת הועדה את סיורה בארץ ומעבירה את מסקנותיה כהמלצות לדיון כללי שיערך בעצרת האו"ם.
ב-29 בנובמבר 1947 לאחר דיונים רבים, ההצעה מועלת להצבעה באו"ם. ההצעה מתקבלת ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה.
בארץ ישראל ההצעה מתקבלת באופן חלקי, היישוב היהודי ככלל שמח בהצעה, אחרי 2000 שנות גלות סוף-סוף זוכים להקים מדינה. לעומת זאת כללו של היישוב הערבי אינו מרוצה מההצעה וביום שאחרי קבלת ההצעה פורצת מלחמת העצמאות. בשלב זה, כיוון שהבריטים עוד נמצאים בארץ, מי שנלחמים הם כנופיות ערביות מול המחתרות היהודיות.
במהלך מלחמת העצמאות נגמר שלטון המנדט בארץ ישראל. ערב יציאת הבריטים מהארץ, ה באייר תש"ח, בן גוריון מכריז על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל!
מיד אחרי שהבריטים עוזבים את הארץ נכנסים לארץ חמשת צבאות ערב: סוריה, לבנון, עיראק, ירדן ומצרים. בשלב זה המחתרות מתאחדות לצבא אחד, צה"ל. הלחימה נעשת קשה ונרחבת יותר.
במהלך המלחמה לוחמות במרחב הנגב מספר חטיבות של הפלמ"ח, חטיבות אלו מונצחות באנדרטה, כמו כן שמותיהם של כל הלוחמים שנפלו בקרב על הנגב.
בסוף מלחמת העצמאות רובה של ארץ ישראל נמצאת בשליטה יהודית, למעט יש"ע ומזרח ירושלים.
במהלך הקרבות על הנגב נהרגו לוחמים רבים, לזכרם הוקמה אנדרטת חטיבת הנגב.
האנדרטה הוקמה בשנת 1968, על ידי אמן בשם דני קרוון. בכניסה לאנדרטה חקוקה כתובת "עובר אורח אתה בא בשערי מקדש מעט של אהבתינו לארץ הנגב", האנדרטה באה להנציח את פעולות החטיבה בנגב, הפלמ"ח והנופלים בתקופה של מלחמת העצמאות.
הזמנה למקדש מעט-מול קיר הכניסה נמצא פלג האוהל, פלג האוהל בא לבטא את הרעות ששררה בפלמ"ח, בכדי להקים אוהל צריך שני פלגים, כך היו חייבים אנשים להתחבר זה עם זה, להיות יחד. הרעות הייתה ערך חשוב מאוד בפלמ"ח, הנכונות לצעוד קדימה יחד למען הכלל. "כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח".
מול פלג האוהל אנו ממשיכים אל יומן הארועים מכט בנובמבר עד ההכרת המדינה, קיר שעוטף את המשלט והבונקר, זכר למשלטים שהיו שומרים על הדרכים טרם מדינה, המשלטים היו ממוקמים על גבעות נישאות כדי שיוכלו לשלוט על האזור, גם האנדרטה בנויה על גבעה נישאה בשטח, כמו משלט, שולטת על האזור.
אל הקיר הנטוי, הקיר עומד מול קו המים, לומר לנו שגם כשהמצב היה ממש קשה, נראה שהכל עומד לקרוס, היה לנו מה שהחזיק אותנו - המים. המים ביטאו את החוזק שלנו, כל עוד קו המים קיים, ומים המשיכו להגיע אל הנגב, יכולנו להמשיך ולהילחם. 
מגדל המים שעומד זקוף באנדרטה, סמל לנחישות באותם ימים, למרות נקבי הפגזים שבו. מתחתיו, כשכנף ציפור המחפשת דרור עוטפת אותו, ולידה נחש האוייב ממנסה להכריע אותנו. ניתן לראות באנדרטה שהנחש מבוטר, כלומר, אנו מצליחים לעמוד איתן מול אוייבנו.
לצד המגדל יש את כיכר המבצעים, שם מופיעים כל המבצעים שהתקיימו בנגב במהלך מלחמת העצמאות, ביניהם ניתן לראות גם את מבצע כיבוש באר שבע.
בנוסף יש באנדרטה בונקר, בו חקוקה מגילת האנדרטה וקטע מתוך חילופי דברים בקשר ששלחו אנשי נירים למפקדה, בדבריהם הם אומרים "הרוח איתנה. יש לנו אוכל. שלחו בגדים ופלמחניקים", אנו יכולים לראות שלמרות היותם בבונקר, תחת הפגזות, רוחם של אנשי נירים איתנה, הם נכונים להמשיך ולהילחם. אם נטפס מהבונקר נגיע אל גבעות חרושות, אנו יודעים שלמרות המלחמה עוד נצא ונמשיך לחרוש את השדות, נמשיך לחיות כאן בארץ ישראל.
לצד הבונקר נמצא המיצר, מעבר צר שמוביל אל כיפת הזיכרון, המיצר בא לומר שלמרות שאנו נמצאים במקום צר וחשוך, אנו מסתכלים תמיד קדימה, ממשיכים ללכת הלאה. בכיפת הזיכרון חקוקים שמות הנופלים בקרבות על הנגב. בתקרת הכיפה ישנם חורים המסמלים כוכבים וקשת, ברצפת הכיפה נמצא חור ממנו יוצאים קווים אל קירות הכיפה. בכיפה אנו רואים שתי הבטחות, ההבטחה הראשונה היא הבטחה כללית לעולם, הבטחת הקשת בא מבטיח אלוקים לנוח שלא יחריב את עולמו. ההבטחה השניה היא הבטחה פרטנית לעם ישראל, ההבטחה שה' ירבה את זרעו של אברהם ככובי השמים, ובנסוף הבטחה שלא יכבה נרו של עם ישראל לעולם. בנוסף ניתן לראות בכיפה שדרך הכוכבים נכנס אור שמאיר את שמות הנופלים, הנופלים כמו הכוכבים, ממשיכים להאיר לנו למרות שכבר אינם איתנו.
הקיר האחרון באנדרטה הוא קיר הסיירים, תפקיד הסיירים היה ללכת ראשונים, לבדוק את השטח, ולצפות אם יש סכנות. קיר הסיירים נראה כמו כף יד שמניחים על המצח בכדי להשקיף אל האופק. כשעומדים בקיר הסיירים ומשקיפים אל האופק רואים את באר שבע, העיר המתפתחת. בנקודה הזאת אפשר לראות איך מתוך המלחמות צמחה לנו מדינה, מדינה שממשיכה להתקדם ולהתפתח. היום אנחנו אולי לא מקימים יישובים במסתור, לא צריכים להקים מדינה מאפס אך כדברי המשורר "יכול להיות שזה נגמר?" והתשובה היא: זה לא ניגמר, יש לנו עוד הרבה מה לעשות, תמיד יש מה לעשות ואנו ממשיכים להתקדם ולהתפתח, לצעוד קדימה לעבר העתיד.