תפריט
מאמרים מסלולים ועצות
ראשי > מאמרים מסלולים ועצות > והעיקר המעשה- סיפורה של תחנת קמח
תוכניות נוספות תחת מאמרים מסלולים ועצות


והעיקר המעשה- סיפורה של תחנת קמח

והעיקר- המעשה



ערב חג החירות, יד' ניסן התרס"א, בשבועון העברי, "הצבי" של אליעזר בן יהודה, ביטאונם של משכילי ירושלים ובני המושבות, התפרסמה מודעה רשמית בזו הלשון: "מאת פקידות המחוז... מפני אשר אין בית תחנה לטחון חיטת הערביים אשר בפלך באר שבע, יבואו לעזה, לסדוד, ומג'דל לטחון. ולכן, אם יעשו בי תחנה, במרכז באר שבע, יהיה תועלת גם להערבים וגם לבעל הרחיים, ובפרט, אם תוקם אצל הבאר הנמצא שמה, וינועו אותה בהכלי הידוע בשם "מוטור", כי הוא מוכשר גם לטחון, גם לשאוב מים מהבאר הנזכרת... על כן, כל איש אשר יחפוץ להקים תחנה במקום הנזכר, עליו לבוא לפקידות מועצת העיר (בלדייה) בירושלים, למען עשות לו את הקולות הנחוצות".
את המודעה הזו קרא יעקב גורדון, איש "חובבי ציון", והראה זאת לחברו ה"מכניקער" (הנדסאי), מאיר שניידרוביץ'. מאיר, בעל ידי זהב, נהג לבקר את בני עירו, משפ' מדליה, שבבעלותם היתה תחנת קמח בשכונת היוקרה, "נווה צדק" ביפו, ותרם מעצותיו להפעלתה.
שני החברים, מפוטרי היקב שבראשון לציון, עלו לירושלים לבית הפקידות, היו לשותפים ויחד ירדו לבאר שבע.
עם כספי הפיצויים ירדו לבאר שבע, קנו את החצר ועם הזיכיון שקיבלו, החלו להפעיל את תחנת הקמח.
במחשבה ראשונה, מעשה זה נראה מופרח מעיקרו, שני ישראלים, אשכנזים מראשון לציון, קונים נכס באמצע המדבר, מתיישבים במקום שלא מבינים את שפתם, וללא משפחתם, הולכים להקים עסק לא הכי מבטיח, (כמה כבר צריך לטחון שעורה)כשידוע שרוב השעורה לא נטחנת אלא נמכרת לסוחרים ממשפחת אלקיים מעזה לצורכי תעשיית הבירה.
אבל, את חזונם של מאיר שניידרוביץ' ויעקב גורדון לא הטריד כלום, בכח האמת והיושר והמעשה, הם הפכו מהר מאד לאהודים בקרב הבדואים בסביבה ובבאר שבע בפרט, ממש כאברהם אבינו בשעתו, "נשיא אלוקים".
מעשה חלוצי זה, היה לנס ראשית ההתיישבות הישראלית בבאר שבע בעת החדשה.
חצר זו, שמה יצא לפניה - "אנשים מכניסי אורחים ואהובים על כולם" - משכה כל עובר אורח שעבר באזור, שם התקבל בשמחה במאכל, במשתה, בכר נוח לישון ובצידה טובה לדרך. בתוך מספר שנים קמה לה קהילה מבית ישראל סבא, בבאר שבע של סבא רבא.
מורשת ארוכת שנים של עשייה והכנסת אורחים לומדים אנו מאברהם אבינו שכל כולו חסד ועשייה המבורכת בברכת ה'. לכאן למדבר באר שבע, מגיעה הפמליה הנכבדת של אבימלך מלך
פלשתים, במקום שיזכה לשם "באר שבע". שם יבקש אבימלך מאברהם את ברית השלום, "אם תשקור לי ולניני ולנכדי", שם ישבעו בה', "ויכרתו שניהם ברית" שם יוכיח אברהם
את אבימלך על אודות הבאר אשר גזלו עבדיו, שם יציג אברהם לעדות את שבע כבשות הצאן, שם ישבעו אברהם ואבימלך, שם ייטע אשל בבאר שבע ושם יקרא בשם ה' א-ל עולם.
בתלמוד, במסכת סוטה דף י', דנים חז"ל מהי אותה נטיעה שנטע אברהם אבינו – עץ אשל, נו ומה אפשר כבר ליטוע? או אולי לא עץ נטע. מהו עץ האשל?
ואיך קשורה במעמד זה הקריאה בשם ה' א-ל עולם?
בבראשית רבה, רבי יהודה ורבי נחמיה חולקים בעניין הנטיעה: אחד אמר, פרדס עם כל מיני מגדים נטע, אפשר לאכול, לשתות וללון בו. ואחד אמר, פונדק נטע, שאפשר לאכול, לשתות, לישון וללוות ממנו.
ומה עניין הקריאה בשם ה'? אומר שם ריש לקיש שאברהם הקריא בפי כל עובר ושב לשמו של הקב"ה, שלאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם? משל א-לוקי העולם אכלתם. מיד הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. כאמור, אלפי שנים אחר כך יבואו בני בניו של אברהם ויעשו מעשה אברהם אביהם.

התמונה מתוך הספר "באר שבע ואתריה"
powered by Art-up