En
בוגרות מספרות
חמוטל ששירתה שנתיים במרכז מספרת:
"נתונים כאלה ואחרים הגיעו לידיעתי בסוף כיתה י"ב והחלטתי שאני חייבת להירתם לתחום זה, אך עדיין קינן בליבי הספק כמה כבר אוכל לעשות. בעיצומה של השנה השנייה נוכחתי לראות שילדים צועקים לי מקצה הרחוב: "חמוטל"!, "בית מוריה, מה נשמע?" זה ממש חימם את הלב. כבר בכניסה לבית הספר ילדים באו לחבק אותי בשמחה, הם חיכו לשיעורים כל השבוע ווידאו שאני מלמדת את הכיתה שלהם באותו יום. למדתי להכיר חלק מעם ישראל, חלק גדול ומדהים שכמעט לא יצא לי להיפגש איתו קודם. בשיעורים הם נחשפים למנהגים וסיפורי תנ"ך שהם מעולם לא שמעו, במיוחד שכל השיעורים שלנו עשירים מאוד בהמחשות, אמצעים אורקוליים, הצגות וכו'.. . הם גם נוכחו עם הזמן לדעת שבאמת אין לי קרניים".טוהר, בוגרת המרכז, מספרת בגעגועים:
" זו לא עוד שנה, זו משמעות לכל החיים!! זו פעילות שתיתן לך סימנים בדרך, שתלמד אותך איך כל יום חיים עם ערך, איך כל רגע בחיים הופך לשליחות ובעל משמעות. הילדים מחכים לך, מדריכה! שתבואי ותתני להם ערכים, שתעניקי להם חום ואהבה כמו פרח שצריך להשקות ולטפח. אחרי הכל, הפרח הזה הוא העתיד של עם ישראל. כל השבוע הם מחכים ומתרגשים מתי כבר תבוא המדריכה עם התיקייה הגדולה ותהפוך עוד סתם שיעור לחוויה. העבר, ההווה והעתיד נתונים בידייך, את אבוקת האור חייבים להעביר מדור לדור ואת מעבירה אותה בדרך שלעולם לא תשכח מנפשם של הילדים הרכים".
שוהם דיתשי ואביה חדד, בנות שירות התשע"ז בית מוריה, באר שבע
בהתחלה שהגענו לכאן- למרכז "זהות" בית מוריה בבאר שבע- ציפינו לשירות לאומי קלישאתי קלאסי- מספק, תורם, מכיל, משמעותי אבל עדיין שירות לאומי...במהלך השנה שרק הולכת ומתקדמת, אנו מופתעות כל יום מחדש לגלות שהמדרשה שלנו היא הרבה מעבר לכך; כל הילדים בכל 12 (!!) בתי הספר שבהם אנו מלמדות ממש משתוקקים לשיעורים ולשאר הפעילויות המגוונות והמגניבות שאנו מעבירות להם. ברגע שאנו נכנסות לבית הספר עם התיקייה הגדולה רצים אלינו תלמידים ושואלים: "יש לנו בית מוריה היום? באיזו שעה את באה לכיתה שלנו"?. וכשהשיעור נגמר הם שואלים :" מתי את באה אלינו שוב?... חבל שנגמר כל כך מהר, היה לנו כיףף". וגם, המחנכות מפדבקות ומחמיאות על מערכי השיעור והאביזרים המושקעים והמגוונים שמלווים אותנו במהלך השיעורים. זה ממש מחמם את הלב כל פעם מחדש לשמוע את התגובות של התלמידים והמורות, זה מרגיש שאתה משמעותי בשבילם ובשביל עם ישראל.
אחרי שאנחנו מלמדות כמעט כל בוקר בבתי הספר, אנחנו חוזרות למדרשה שהיא הבית השני שלנו- אנחנו אוכלות ארוחת צהריים ומתיישבות לעבוד על המערכים הבאים. יש פה צוות חם, אוהב ומחבק, אווירה משפחתית מכילה ותומכת שמגדלת אותנו ונותנת לנו כלים מעשיים להצמיח את עצמנו ולהעביר שיעורים בצורה הטובה ביותר. מנהל המדרשה מתווה דרך חינוכית מדהימה ונותן לנו אחריות וסמכות בתחומים רבים.
בסופו של יום, כל שירות הוא תורם אבל מרכז "זהות" בית מוריה מביא משהו חדשני ובלעדי, שתורם במידה רבה מאוד לעמ"י; ללא המרכז לא בטוח שהתלמידים היו נחשפים לתכנים יהודיים ערכיים שהם בעלי השפעה בעיצוב האישיות של הילדים. לצערנו, יהדות נחשבת היום למילה גסה. בתור בנות שירות שמרגישות את הדופק בשטח אנו יכולות לומר שיש צמא והתעניינות גדולה מצד התלמידים כשהם שומעים על תכנים,חגים וערכים יהודיים כאלו ואחרים לראשונה.
בית מוריה הוא מקום ייחודי לבנות מיוחדות שמחפשות לתרום היכן שצריך ושזקוקים להן. אנחנו מרגישות שעבורנו הסיסמא של " שירות לאומי מספק ותורם" הוא הרבה מעבר לכך, זה מה שאנחנו עושות ביומיום שלנו.